ונרה 8

ונרה 8
Венера-8

מידע כללי
מפעיל	לאבוצ'קין
יצרן	לאבוצ'קין
תאריך שיגור	27 במרץ 1972
משגר	Molniya-M
אתר שיגור	קוסמודרום בייקונור כן שיגור 31
משימה
מסלול	מסלול גאוצנטרי
נטייה	51.7 מעלה
זמן הקפה	88.9 דק'
משך המשימה הכולל	27 במרץ 1972 – 22 ביולי 1972 (117 ימים)
מידע טכני
משקל	1,180 ק"ג
קישורים חיצוניים
מספר קטלוג לוויינים	05912
מאגר המידע הלאומי	1972-021A

ונרה 8 (ברוסית: Венера-8) הייתה גשושית בתוכנית ונרה הסובייטית, תוכנית שהוקמה לצורך חקר כוכב הלכת נוגה הידוע בכינויו ונוס (בלטינית Venus). הגשושיות של ונרה פותחו על ידי ברית המועצות בין השנים 1961–1964 במטרה לאסוף מידע חדש שלא התגלה עד כה על כוכב הלכת נוגה. כחלק מהתוכנית שוגרו 16 גשושיות אל כוכב הלכת נוגה, 8 מתוכן נחתו בהצלחה והעבירו מידע על פני השטח של הכוכב, 3 מתוכן העבירו בהצלחה מידע הנוגע לאטמוספירה של הכוכב. גשושיות ונרה היו המכונות הראשונות שהצליחו לחדור לאטמוספירה של כוכב אחר, לנחות על אדמת כוכב אחר, להחזיר תמונות של פני השטח ולבצע מיפוי מכ"ם של הכוכב ועל כן התוכנית נחשבת כהצלחה.

כל הגשושיות תוכננו במשרד תכנון לאבוצ'קין ברשות גאורגי בבקין (עד לשנת 1970).

ונרה 8 היא אחת מהגשושיות ששוגרו כחלק מתוכנית ונרה לכוכב הלכת נוגה בתאריך 27 במרץ בשנת 1972. הגשושית שוגרה ממסלול חנייה ארצי אל כוכב הלכת וזאת במטרה להמשיך במחקרים שעשו הגשושיות לפניה. המטרות העיקריות שלשמן שוגרה הן:

1. הנחתת הנחתת על פני הקרקע.
2. שידור נתונים על האטמוספירה, לחץ אטמוספירי, טמפרטורה, ריכוז המימן ותכולת האבק.
3. מדידת זרימתה של פלסמת השמש לכוכב הלכת.
4. אנליזות כימיות של האטמוספירה - לוודא אם יש בה גופרית ,ברום, יוד וכספית, (החוקרים הרוסיים הניחו כי על הקרקע ובמספר שכבות באטמוספירה מצויות מתכות כמו אבץ ועופרת בפאזה נוזלית, והם ניסו להוכיח השערה זו).
5. מדידת הרכבה הכימי של אדמת הנוגה וטיב הסלעים.
6. מדידת תנאי האור על הקרקע.
7. מדידת התווך בין-כוכבי במהלך טיסתה של הגשושית.

הנחיתה בוצעב -22 ביולי 1975. הירידה אל פני הקרקע החלה עם ההתנתקות של הנחתת כאשר המהירות ההתחלתית היא 41,696 קמ"ש. כאשר הנחתת התייצבה, הבלימה האווירודינמית האטה את המהירות ל־900 קמ"ש. בזמן זה על הנחתת לעמוד בעומס של g 350. אחרי שהנחתת עברה את קו הגובה 70 ק"מ, גובה בו מצויים העננים, הופעלה הטלמטריה והוחל בשידור הנתונים לכדור הארץ. במקביל מד הגובה החל גם כן לעבוד והמצנח נפרש. בשלב הסופי המצנח הראשי נותק. הנחיתה הייתה בצד המואר של הנוגה במקום שניתן לראותה מכדור הארץ, מה שאִפשר לתקשר אִתה. הנחיתה מוגדרת בסופו של דבר כנחיתה מוצלחת ללא תקלות או פגמים במהלכה. לאחר הנחיתה העברת הנתונים בוצע במשך כ-50 דקות.

במהלך השהות של ונרה 8 בחלל ובעיבור מידע שהוחזר למרכז התקשורת התגלו ממצאים רבים. ראשית, התגלה כי ההרכב הכימי של קרקע הכוכב (כוכב נוגה) באתר הנחיתה דומה לזה של כדור הארץ, ונמצאו יסודות רדיואקטיביים שונים באותו היחס שבו הם מצויים בסלעים געשיים רבים בכדור הארץ. שנית, התגלה גם כי בתקופות גאולוגיות קדומות יותר נוגה היה כנראה חם יותר והחומר שבו התרכך וזרם בו, וכי בזמן זה היסודות הכבדים נמשכו כלפי המרכז (הגרעין) בשעה שהקלים עם היסודות הרדיואקטיביים עלו אל פני השטח מקרום הכוכב. צפיפות הקרקע באתר הנחיתה היא 1.5 גרם/סמ"ק. החומר שממנו עשויה הקרקע במקום הנחיתה דומה מאוד לסלעי הגרניט הארציים ומכאן הסיקו כי הקרקע היא כנראה פריכה ומפוררת.

נוסף לאלו התגלה כי האטמוספירה מכילה אחוזים של הגזים חנקן וחמצן כך שהרוב הוא גז החנקן ואחוז קטן מאוד הוא גז החמצן - חנקן: 97% חמצן: פחות מ-1%, וגם כי אדי המים שהתגלו שם נמצאו בריכוז נמוך של פחות מ-1%, ואף התגלה כי בקרבה לעננים מצויה אמוניה בריכוז של % 0.1 – % 0.01. פחות מ־2% מאור השמש חודר דרך מעטה העננים מגיע לכוכב ופוגע בקרקע ומפוזר לכל עבר ומרכך כל צל או ניגוד גוונים.

דברים אלו התגלו כתוצאה מהעובדה שונרה 8 נחתה בצד המואר בניגוד לונרה 7 שנחתה בצד החשוך. לפי נתוניהן של שתי החלליות נקבע כי לא קיים הבדל בולט בין היום ללילה, הקרקע לא מתקררת. בלילה הארוך אפקט החממה של האטמוספירה מונע את בריחת החום, והטמפרטורה שנמדדה במקום הנחיתה הגיעה ל־475 מעלות צלזיוס והלחץ האטמוספירי ל־90 אטמוספירות. בגובה 48 ק"מ מהירות הרוח היא 176 קמ"ש וסמוך לקרקע 6.4 קמ"ש, וערכים אלה אישרו תצפיות מכדור הארץ אשר הניחו כי האטמוספירה נעה בכיוון תנועתה סביב עצמה והתגלה גם כי הרוח נעה מהצד החשוך לצד המואר.

מדיה וקבצים בנושא ונרה 8 בוויקישיתוף

• ונרה 8 אתר הידען.