ספר
ספר הוא טקסט מודפס או כתוב בכתב יד שדפיו כרוכים יחדיו. המונח הטכני לספר כזה הוא "קודקס".
היסטוריה
עריכהמתחילת היווצרותו אסף האדם את יצירותיו הספרותיות תחת ספרים. בתחילה הכינוי ספר התייחס למגילות קלף, בעוד הקודקס כונה בשמות אחרים. בתקופות אלו היו הספרים מצומצמים בהיקפם. עם התפתחות הדפוס באמצע המאה ה-15 עלה היקפם של הספרים. במשך מאות שנים היו הספרים אמצעי עיקרי להפצת ידע ולהעברתו מדור לדור. בשלהי המאה ה-20 החלה גם הפצתם של ספרים אלקטרוניים המוצגים על קורא ספרים אלקטרוני, טאבלטים, צג המחשב או טלפונים חכמים. הטקסט המופיע בספר יכול להיות עיוני, עלילתי ועוד.
תהליך היצירה
עריכהבתהליך יצירתו של ספר שני שלבים עיקריים:
- תהליך כתיבת הספר על ידי מחברו או מחבריו (הסופר). סופו של שלב זה הוא ביצירת כתב יד (במשמעות הרחבה של מושג זה, שבה נכללים עותק בכתב יד, במכונת כתיבה או במעבד תמלילים).
- תהליך ההוצאה לאור של הספר: הפיכת העותק היחיד של המחבר לספר מרובה עותקים והפצתו. לאחר הוצאתו לאור של הספר ייתכנו לו הדפסות נוספות ומהדורות נוספות.
סוגי ספרים לפי תוכנם
עריכהקיימים סוגים שנים של ספרים, המחולקים על פי קטגוריות רבות, ביניהם ידועים סוגים אלו:
- סיפורת: נחלקת לסוגות כגון רומנים, הרפתקאות, מדע בדיוני, פנטזיה, ספרות ילדים.
- שירה: נחלקת, בין השאר, לשירה אפית ולשירה לירית.
- יומן ואוטוביוגרפיה: תיעוד מאורעות, זיכרונות וכו'.
- ספרי עיון: מבואות, ביוגרפיות, מונוגרפיות ועוד.
- ספרי יעץ: אטלס, אנציקלופדיה, מילון.
- ספרי דת: תנ"ך, חומש, תלמוד, ספרי מוסר, ספרות תורנית, הקוראן, הברית החדשה.
- ספרות ילדים: סוגה ספרותית המכוונת לגילאים צעירים.
- ספרי לימוד: לתלמידים, לסטודנטים וכדומה.
- ספרי מדע: אסופות מאמרים עם קטעי הרצאות או הדרכה ונתוני מחקר
- ספרי הדרכה: מדריך טיולים, ספר בישול וכדומה.
- ספרות מקצועית: ספרים המשמשים את העוסקים במקצוע מסוים בעבודתם.
- ספרות מצוירת: סיפור המוצג באמצעות איורים, שבהם ישנם הבעות פנים לדמויות ובועות דיבור לדמויות המדברות (קומיקס).
מרכיבי הספר
עריכהעיקרו של הספר הוא התוכן הנכלל בו, בין אם זה תוכן עיוני, מדריך שימושי או סיפורת. סביב תוכן זה נכללים מרכיבי תוכן נוספים, חלקם המופיעים בכל ספר, חלקם המופיעים בסוגים מסוימים של ספרים, וחלקם מופיעים בהתאם לשיקול דעתם של המחבר והמו"ל. רכיבים אלה כוללים:
- עמוד שער עליו מופיעים שם הספר, שם המחבר ושם ההוצאה לאור.
- עמוד מבוא בו מופיעים שם הספר בשפת המקור, שם המחבר, שמות העורכים והמתרגמים והשפה ממנה תורגם, אם תורגם וציון למי שייכים זכויות היוצרים.
- הקדשה: עמוד המופיע בתחילת הספר, ובו מקדיש המחבר את הספר לאדם היקר ללבו [ולעיתים, בעיקר בספרי דת, לאלוהים].
- הקדמה: פנייה ישירה מהמחבר לשם הצגת ענייני תוכן הנוגעים לספר.
- הסכמה: מכתב לוואי המופיע בראשית ספר, ובו מעידה אישיות חשובה על איכותו של הספר. נהוג בעיקר בספרות תורנית.
- תוכן העניינים: רשימת כל הפרקים שבספר, ומספר העמוד שבו מתחיל כל פרק. זהו חלק בלתי נפרד מכל ספר עיון, ומופיע לעיתים גם בספרי סיפורת. מקומו של תוכן העניינים הוא בראש הספר, משום שהוא מהווה מעין מפה להמשך ההתמצאות בספר, אך לעיתים הוא ממוקם דווקא בסוף הספר.
- פרקים: חלקי הכתיבה בספר.
- הערות שוליים: בספרי לימוד ישנם הערות בצידי הדפים. לפעמים הדבר כולל: "מקרא" או "סימני מקרא".
- תוכן מאויר: איורים, ציורים, מפות, דפי המחשה בתלת-מימד, דפי שקף בשכבות.
- ביבליוגרפיה / מקורות: רשימה של פרסומים (ספרים, מאמרים וכדומה) המצורפת לספר, לשם אזכור המקורות אותם מצטט הספר, או שעליהם הוא מסתמך, ולהפנית הקורא לספרות המרחיבה את הדיבור בנושאי הספר.
- מפתח העניינים / אינדקס: מופיע בסופו של ספר עיון, ומאפשר לאתר בקלות נושאים עיקריים בספר: אנשים, מקומות, מושגים, תהליכים וכדומה. למפתח חשיבות גדולה, משום שהוא מהווה כלי עיקרי לגישה ישירה לתוכן הספר. בדרך-כלל מופיע לפי סדר האלף-בית
אפיון פיזי של הספר
עריכהספר, במשמעות המקובלת של מושג זה במאות השנים האחרונות, מורכב מדפי נייר כרוכים, וביתר פירוט:
- כריכה (אחורית וקדמית): זאת יכולה להיות קשה או רכה, ועל כל פנים עבה ועמידה יותר מדפי הספר. עטיפה יכולה להיות עם דשים, תוספות נייר המתקפלות פנימה. הדשים משמשים להוספת מידע על תוכן הספר או על המחברים או על ההוצאה לאור. ישנם ספרים, כמו ספרי תינוקות רבים, שהדפים והכריכה קשים ועמידים באותה מידה.
- דפי הספר: מכילים את תוכנו. בין דפי הספר משבצים לעיתים תמונות. דפי הספר מודפסים על נייר בעל עובי משתנה ובהתאם לכך מושפע עובי הספר. הנייר, עליו הודפס תוכן הספר, יכול להיות באיכויות שונות ובמשקל סגולי משתנה ובהתאם לכך יושפע משקל הספר כולו.
- שדרה (שדרית): מקום מפגש דפי הספר. בספרונים דקים השדרה יכולה להיות רק כמה סיכות שידוך ובספרים עבים היא משטח חזק כמו הכריכה (ולפעמים יותר) אליו מודבקים או תפורים דפי הספר. לעיתים מוסיפים בתוך השדרה פיסת בד עליה נמרח הדבק המאחד את הדפים.
עוביו של ספר מוגבל לסנטימטרים מעטים, ולכן כאשר תכולתו של ספר עולה על 1,000 דפים (ולעיתים אף פחות), נהוג לפצלו לכרכים אחדים, כך שכל כרך כרוך בנפרד. יש ספרים המחולקים לשני כרכים, ואחרים, ובפרט אנציקלופדיות ומילונים מחולקים לכרכים רבים. את הכרכים נהוג למספר, בספרות או באותיות.
בסוף המאה ה-20 החל הספר להתממש כספר אלקטרוני בגרסאות שונות. פרויקט השו"ת, שתחילתו בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-20, מאחסן אלפי ספרי הלכה ומאפשר גישה אליהם באמצעות מחשב. פרויקט גוטנברג, ומקבילו העברי פרויקט בן-יהודה, הם אתרי אינטרנט המאחסנים טקסטים של ספרים שזכויות היוצרים עליהם פגו, ומאפשרים קריאה של ספרים אלה על-גבי מסך מחשב (או הדפסתם על ידי הקורא). שירות Google Book search[1] מאפשר לחפש בטקסט המלא של ספרים (גם כאלה שמוגנים על ידי זכויות יוצרים) שגוגל סורקת ואוגרת במאגר הדיגיטלי שלה.
שילוב בין ספר הנייר לספר האלקטרוני היה מקובל בספרי הדרכה בנושאי מחשבים, שבהם צורף תקליטור (וקודם לכן דיסקט) ובו תרגילים המלווים את הספר.
קיים שילוב בין המדיה הבידורית על ידי שימוש במכשור מגוון מתחום האלקטרוניקה הביתית לשם שמיעת ספר מוקלט באמצעות מערכות שמע.
בנוסף לספרי נייר שהועברו למדיום אלקטרוני, ספרים רבים נוצרים מלכתחילה במדיום זה.
מקום הספר בתרבות היהודית
עריכהעם ישראל מכונה גם "עם הספר".
מקום של כבוד שמור במסורת ישראל לספרים, אך בעיקר לספרות התורנית (המכונה גם "ספרי קודש"), ובפרט לספר התורה. כך, סוגיות רבות יוחדו לקדושת הספר. בין ההלכות המפורסמות יותר לגבי כבוד הספר הן האיסורים להשליך אותו ארצה או להפוך אותו על פניו, והחובה לגנוז ספר משהתבלה. על פי היהדות המסורתית, המקור לכבוד כלפי ספרי הקודש נובע מכמה גורמים:
- מקור הספר - הטקסט הרשום בספר ניתן כחלק מהתגלות כוח עליון אל האדם.
- הספר הוא תשמיש קדושה ועל כן יש להתייחס אליו בכבוד.
- הקבלה רואה בספרות התורנית את אחד האמצעים החשובים להיכרות האדם עם העולם הרוחני, בורא עולם והכוחות המופעלים עליו. מקום מיוחד בחכמת הקבלה שמור לספר הזוהר, שלפי חכמי הקבלה טומן בתוכו את הכוח להביא גאולה לעולם.[2]
בשולחן ערוך[3] נפסק שכל איש מישראל צריך לקנות ספרי קודש שלומדים מתוכם. בחלק מן הזרמים ביהדות נהוג לעודד את תלמידי החכמים להעלות את חידושיהם על הכתב, ואף להדפיסם בספר. כמו כן, מקובל לרמוז את שם המחבר בשם הספר.[4]
גם בעולם היהודי החילוני שמור מקום של כבוד לספר בכלל ולספרות התורנית בפרט, וכך מתקיימים מדי שנה ירידים לעידוד הקריאה (ביניהם, שבוע הספר), מתקיימת תרבות ענפה של העברת ספרים מיד ליד על מנת שלא להשליכם לפח, ועסקים שלמים המתבססים על שימור ספרים ישנים.[דרוש מקור]
מלאכת הפקת הספר בעידן המודרני
עריכה- ערך מורחב – הוצאה לאור
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- יחיל צבן, ספרים הרבה, הוצאת אפיק, 2019.[5]
- זמנים 112, סתיו 2010 - קובץ מיוחד: ספרים פתוחים, ספרים גנוזים
- עוזי אלידע, "אסכולת האנאל ותרבות הספר", בתוך ר. כהן וי. מאלי, ספרות והיסטוריה, החברה ההיסטורית-זלמן שזר, 1999, עמ' 299–323.
- Philip Gaskell, A New Introduction to Bibliography, Oxford University Press 1985
קישורים חיצוניים
עריכה- - סרט שהופק ב-1947 על ידי אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מאיר בר-אילן, הספר העברי המקוון - הספרייה הווירטואלית, יד לקורא, לא (תשנ"ח), עמ' 34–37
- עמית הרשקוביץ, - 2010, "גליליאו צעיר"
- נועה מנהיים, האנושות חוגגת יום הולדת לספר, באתר הארץ, 24 בפברואר 2016
- יחיל צבן, מסה | למה אין הבדל של ממש בין קניית ספר לקניית המבורגר, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2019
- ספר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- בספרייה הלאומית
- ספרים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Google Book search
- ^ מדברי המקובלים על חשיבותו של ספר הזהר, באתר "קבלה לעם"
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ר"ע
- ^ ראה בהקדמת הרוקח לספרו, ובשם הגדולים לחיד"א מערכת ספרים ערך ספר הזכרונות
- ^ אריק גלסנר, להגדיל בשקל תשעים, באתר "ידיעות אחרונות", 16 בספטמבר 2019