[go: up one dir, main page]
More Web Proxy on the site http://driver.im/לדלג לתוכן

Death in June

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Death in June (דת' אין ג'ון, או בתרגום לעברית: "מוות ביוני") היא להקה בריטית שהוקמה ב-1981. אחת מחלוצות הנאו-פולק.

Death in June נוסדה על ידי דאגלס פירס (שירה, גיטרה), טוני ווייקפורד (שירה, בס; מאוחר יותר הקים את הלהקה Above the Ruins ולאחר מכן את Sol Invictus) ופטריק ליאגס (שירה, תופים). פירס ווייקפורד ניגנו לראשונה בלהקת הפאנק הטרוצקיסטית Crisis, שהתבטאה באנטי-פשיזם ואנטי-סקסיזם. בראיון אחר תיאר פירס את המשבר כתערובת של סוציאליסטים, קומוניסטים ופציפיסטים.

פירס ווייקפורד תיארו כי הסיבה לסיום המשבר הייתה אכזבה מהשמאל ("מוות ביוני היה התגובה שלנו לאופן שבו השמאל התייחס אלינו" - פירס, ופנו לבולשביזם הלאומי לתקופה קצרה: ”בתחילת שנות ה-80, טוני ואני היינו מעורבים מאוד בפוליטיקה השמאלנית והיינו סטודנטים להיסטוריה בצד. בחיפושנו אחר פרספקטיבה פוליטית עתידית, נתקלנו בבולשביזם לאומני, שרץ כמו מדריך בהיררכיה של האס-אה. אנשים כמו גרגור שטרסר וארנסט רוהם, שלימים נודע בתור "המהפכנים השניים", משכו את עינינו. העובדה שהם הופלו ביוני 1934 קשורה כנראה למהלך ההיסטוריה ולהתפתחות האנושות באופן מכריע. אפשר לשאול האם רוהם היה מונע את מלחמת העולם השנייה לו היה מביס את היטלר” (דאגלס פירס: מגזין המוזיקה Zillo, מתוך ראיון מ-1992)

בתחילת 1984 נאלץ ווייקפורד לעזוב בלחץ של פירס. באמצע 1985 עזב גם פטריק ליגס. יש מידע סותר לגבי הסיבות לעזיבתו, שכן הוא כתב בעבר את רוב שירי Death in June. הוא עצמו הצהיר בראיונות שהוא נשר בגלל שאחרי קונצרט בבולוניה הוא נעלב על ידי חובב הופעות בגלל מדי ה-אס.אס שלבש. כמה ימים קודם לכן אירע פיגוע בעיר שבוצע על-ידי אנשי ימין קיצוני, וכעת דאגלס התבייש בבגדיו. עם זאת, בלייבל המאוחר שלו Kenaz, הוא הוציא כמה תקליטים בלתי־מורשים של Death in June. בשנת 2005, פירס וליאגס הופיעו כדי לחגוג את יום השנה ה-20 ל־NADA! שוב ביחד בלונדון.

מאז 1985 דאגלס פירס המשיך בגיבוש עם שינויים בהרכבים. הנושאים שבהם עסקו בהקלטות נסבו פחות או יותר סביב רונים, מיתולוגיה, הומוסקסואליות, פשיזם, מלחמה ושלום. גם לסופרים יוקיו מישימה וז'אן ז'נה הייתה השפעה חשובה ונשמעת. הוא שיתף פעולה עם מוזיקאים שונים כמו דייוויד טיבט, ג'ון באלאנס (סליל), רוז מקדוול (צער), בויד רייס (NON), . שיתוף הפעולה איתם הסתיים לאחר האלבום Alarm Agents אנדראס ריטר (פורסטי ואריק קונופל (Les Joyaux de la Princesse).

המוזיקה של Death in June הורכבה ממספר סגנונות לפני שהחלה להתמקד בנאו-פולק. הלהקה ניגנה בתחילה פוסט-פאנק בסגנון ג'וי דיוויז'ן, אך נשמעה לחימה יותר בשל כלי ההקשה, ונטו יותר ויותר לכיוון הסביבה הפוסט-תעשייתית מאמצע שנות ה-80, בעוד כותרים כמו The Calling (Mk II) היו עדיין ניואנסים אופייניים של גל אלקטרו. למרות שרצועות הנאו-פולק הראשונות הופיעו באלבום Nada! הופיע, במיוחד באלבום מ-1992 But What Ends When the Symbols Shatter? כמייצג את ז'אנר הנאו-פולק. אבל כבר באלבוםThe Guilty Have No Pride "ניתן לשמוע קטעי תפאורה רבים, צלילים, טכניקות לופ או גישות, אשר מאוחר יותר הרחיבו ושיכללו את הסאונד של הלהקה באופן משמעותי. צריך להשתולל".

הלהקה והתכנים של שיריה שנויים במחלוקת בגלל ההתמודדות המשובבת שלהם עם אסתטיקה טוטליטרית וסוציאליסטית לאומית. מדי פעם מניחים ששם הקבוצה מתייחס למה שנקרא הפוטש של רהם שהתרחש בתוך התנועה הנאצית ב-30 ביוני 1934. עם זאת, הקבוצה דוחה את הטענות הללו כשקריות. פירס עצמו מצהיר בראיון מ-1991 כי השם נוצר במהלך הקלטות האולפן לשיר Heaven Street. חבר הלהקה לשעבר פטריק ליאגס (המכונה פטריק או-קיל) קרא משהו לפירס, שהוא פירש לא נכון כ"Death in June" בגלל הווליום ורעש האולפן. מכיוון שללהקה לא היה שם בזמן ההקלטה, הם החליטו להשתמש ב-Death in june כשם הלהקה.[1]

פירס גם זיהה שהשם תואם את הנושאים שהלהקה בחנה באותה תקופה. זה כלל במיוחד את העימות עם ליל הסכינים הארוכות: "בתנועה הנציונל-סוציאליסטית טוהרה ה-SA מהאס-אס ב-1934.[2] עבורנו, האירוע הזה היה נקודת מפנה בהיסטוריה האנושית כי לאחר מכן החלה רכבת ההרים לקראת מלחמה ואנחנו עדיין חיים עם ההשלכות. אז זה היה יום חשוב - וזה קרה ביוני! הסתכלנו על הצד הזה של הדברים בזמנו, את הסיבות המוקדמות מאחוריו". – Douglas Pearce: Glasnost Wave Magazine, 1991 פירס משתמש בשני סמלים כסמל הרשמי למוות ביוני, יד מחזיקה שוט וגולגולת SS שונה. עבור פירס, הגולגולת והעצמות המוצלבות מבטאות "מחויבות מוחלטת לאמנותו", השוט מייצג שליטה ורומז לביטוי בעל יד השוט. בדרך כלל ניתן לראות את המספר 6 בין הסמלים הללו. פירס, שתמיד התוודה על ההומוסקסואליות שלו ועל הפטישיזם המדים שלו (בין היתר עבור מדי הצבא האוסטרי), גילה עניין מוגבר בארנסט רוהם כאדם. לדוגמה, פירס השתמש בשם "D. Röhm" (Douglas Röhm), תצלום של ארנסט רוהם מוקף במספר אנשי אס.אה, שימש כתמונת שער בהוצאה המחודשת שאושרה על ידי דאגלס פירס של הסרט "לילה וערפל". פירס ביקר שם בחזית במהלך מלחמת קרואטיה. בתקופה זו הוא גם יצר קשר עם מיליציית ה-HOS הלאומנית, נסיבות שהיוו לעיתים קרובות גורם לביקורת. הוא גם תרם 30,000 יורו, ההכנסות מהאלבום Something is Coming, עבור ציוד רפואי לזאגרב ההרוסה.

המבקרים טוענים כי פירס, שמכחיש בראיונות את היותו פשיסט או נאצי, אך גם שומר על פרופיל נמוך כשהוא נשאל על יחסו לימין החדש, חווה תקלות מילוליות חוזרות ונשנות (הבנה של פוגרומים במזרח גרמניה או התחזקות הימין. קבוצות, הצהרות נגד מהגרים והצהרות שונות על קבוצת יאהו שלו), ראיונות לפרסומי ימין (Europakreuz, Junge Freiheit) או תרומותיו לדגימות מבית ההוצאה לאור הימני הקיצוני VAWS . נאום ההצדקה ל"ליל הסכינים הארוכות" שהוקלט ברקע השיר Runes and Men מצביע גם על "שדה המתח בין 'הומו-ארוטיות ל-נציונל-סוציאליזם', מבחינה מוזיקלית, בגלל הוורבל התמים של רוז מקדואל ופניית הפופ הכללית של השיר סותר את הטקסט ה'מטריד' ('יין גרמני / זמנים גדולים יותר' וכו')".

התומכים בלהקה מציינים את ההומוסקסואליות של פירס ואת הופעתו במועדון הבארבי בתל אביב, ישראל ב-2004.[3] כנגד ההאשמות באנטישמיות כמו כן, את ההופעה ב־2017.[4]

כשנשאל על הבעיה הזו, דייוויד טיבט אמר בראיון טלוויזיה ל-Offener Kanal Hamburg ב-1991 שדאגלס פירס אהב את סגנון הלבוש הנאצי אבל שהוא עצמו אינו נאצי. בראיון זמן קצר לאחר שנוסח האלבום Rose Clouds of Holocaust, פירס הזכיר שאביו, שמת כשהיה בן 14, נלחם בחיילים גרמנים במלחמת העולם השנייה; הוא עצמו היה בעד הבנה בינלאומית בין אנגליה לגרמניה - המלחמה הייתה לפני כמה עשורים.

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • The Guilty Have No Pride (1983)
  • Burial (1984)
  • Nada! (1985)
  • The World That Summer (1986)
  • Brown Book (1987)
  • Östenbräun (1989)
  • The Wall of Sacrifice (1989)
  • But, What Ends When the Symbols Shatter? (1992)
  • Rose Clouds of Holocaust (1995)
  • Death in June Presents: Occidental Martyr (1995)
  • Death in June Presents: KAPO! (1996)
  • Heaven Sent (1996) (collaboration with Boyd Rice and John Murphy of The Associates under the name Scorpion Wind)
  • Take Care & Control (1998)
  • Operation Hummingbird (2000)
  • All Pigs Must Die (2001)
  • Death in June & Boyd Rice: Alarm Agents (2004)
  • Free Tibet (2006) MP3 release only via official website
  • The Rule of Thirds (2008)
  • Peaceful Snow/Lounge Corps (2010)
  • The Snow Bunker Tapes (2013)
  • Essence! (2018)[5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Death in June בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Death in June: Skinheads Say Band Is Racist
  2. ^ "Death in June: a Nazi band? - Midwest Unrest | libcom.org". libcom.org. Retrieved 21 September 2023.
  3. ^ אתר למנויים בלבד אבי פיטשון, ניאו־פולק והרשימות השחורות של האקטיביזם השמאלני, באתר הארץ, 16 באפריל 2017
  4. ^ אתר למנויים בלבד אבי פיטשון, למה בחרה להקת "דת' אין ג'ון" להופיע בפעם האחרונה דווקא בתל אביב, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2017
  5. ^ "CRISIS Interviewed 2017 -new line-up of legendary punk band back in action". Louder Than War. 18 April 2020. Retrieved 19 March 2023.