Are You Experienced

Are You Experienced

אלבום אולפן מאת The Jimi Hendrix Experience
יצא לאור	12 במאי 1967
הוקלט	23 באוקטובר 1966 - 4 באפריל 1967
מקום הקלטה	אולפני אולימפיק
סוגה	רוק פסיכדלי, הארד רוק, אסיד רוק
שפה	אנגלית
אורך	40:12
חברת תקליטים	Track
הפקה	צ'ס צ'נדלר
כרונולוגיית אלבומים של The Jimi Hendrix Experience Are You Experienced (1967) Axis: Bold as Love (1967)

Are You Experienced הוא אלבום הבכורה של להקת הרוק האנגלית-אמריקאית the Jimi Hendrix Experience שיצא ב-1967, האלבום היה הצלחה מסחרית מיידית, והוא נחשב כאחד מאלבומי הבכורה הטובים ביותר בכל הזמנים של מוזיקת הרוק. האלבום כולל את הגישה החדשנית של ג'ימי הנדריקס לכתיבת שירים ולגיטרה חשמלית, אשר במהרה הקימה כיוון חדש במוזיקת הרוק הפסיכדלי וההארד רוק.

באמצע 1966, הנדריקס נאבק כדי להתפרנס מנגינה כגיטריסט גיבוי של R&B. לאחר שהופנה לצ'ס צ'נדלר, שעזב את להקת החיות והתעניין בניהול והפקה של אמנים, הנדריקס חתם על חוזה לניהול והפקה עם צ'נדלר ומנהל להקת החיות לשעבר מייקל ג'פרי. צ'נדלר הביא את הנדריקס ללונדון והחל לגייס חברים ללהקה, החוויה של ג'ימי הנדריקס, שנועדה להציג את כישרונות הגיטריסט.

בסוף אוקטובר, לאחר שנדחה על ידי Decca Records, החוויה חתמה עם Track, הוצאה חדשה שהוקמה על ידי מנהלי המי קיט למברט וכריס סטאמפ. Are You Experienced והסינגלים שקדמו לו הוקלטו במשך חמישה חודשים מסוף אוקטובר 1966 עד תחילת אפריל 1967. האלבום הושלם ב-16 סשני הקלטה בשלושה מוקדים בלונדון, כולל אולפני De Lane Lea, אולפני CBS, ואולפני Olympic.

Are You Experienced יצא בבריטניה ב-12 במאי 1967, בילה 33 שבועות במצעדים והגיע למקום השני. האלבום הונפק ב-23 באוגוסט על ידי Reprise Records, שם הגיע למקום החמישי ב-Billboard Top LPs, הוא נשאר שם במשך 106 שבועות, 27 מהם בטופ 40. האלבום בילה גם 70 שבועות במצעד האמריקני Billboard Hot R&B LPs, שם הגיע למקום ה-10. הגרסה האמריקאית הכילה כמה מהשירים הידועים ביותר של הנדריקס, כולל שלושת הסינגלים הראשונים של החוויה, שהושמטו במהדורה הבריטית של האלבום, שהיו בטופ 10 הלהיטים המובילים בבריטניה: "Purple Haze", "Hey Joe", ו-"The Wind Cries Mary".

ב-2005, מגזין הרולינג סטון דירג את Are You Experienced במקום ה-15 של הרשימה של המגזין, 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים. המגזין הציב ארבעה שירים מהאלבום ברשימת 500 השירים הטובים ביותר בכל הזמנים: "Purple Haze" (מקום 17), "Foxy Lady" (מקום 153), "Hey Joe" (מקום 201), ו-"The Wind Cries Mary" (מקום 379). באותה שנה, התקליט היה אחד מתוך 50 ההקלטות שנבחרו על ידי ספריית הקונגרס בהכרה במשמעות התרבותית שנוספה לרישום הקלטה לאומי. הסופר ראובן ג'קסון ממכון סמית'סוניאן כתב: "זה עדיין הקלטת ציון דרך כי זה של הרוק, הרית'ם אנד בלוז, בלוז... המסורת המוזיקלית. זה השינה את התחביר של המוזיקה... באופן שאני אשווה, למשל, ליוליסס של ג'יימס ג'ויס".

עד מאי 1966, ג'ימי הנדריקס נאבק כדי להתפרנס כנגן R&B בתור גיטריסט גיבוי. במהלך הופעה באחד ממועדוני הלילה הפופולריים ביותר בניו יורק, מועדון הצ'יטה, הוא הובחן על ידי לינדה קית', חברתו של גיטריסט הרולינס סטונס, קית' ריצ'רדס. זמן קצר לאחר מכן, הנדריקס עבר לגרינוויץ' ווילג' והתחיל להתגורר בקפה "Wha?" והוביל בלהקה שלו, Jimmy James and the Blue Flames. קית' המליצה על הנדריקס למנהל הסטונס אנדרו לוג אולדהם ולמפיק סיימור שטיין. הם לא ראו את הפוטנציאל המוזיקלי של הנדריקס ודחו אותו. לאחר מכן היא הפנתה אותו לצ'ס צ'נדלר, שעזב את the Animals והיה משוכנע שהוא יכול להפיק ולנהל אמנים. צ'נדלר אהב את השיר של בילי רוברטס "Hey Joe", והיה משוכנע שהוא יכול להפוך את זה לסינגל להיט עם האמן הנכון. לאחר שהורשם מהגרסה החיה של הנדריקס והלהקה שלו לשיר, הוא הביא אותו ללונדון ב-24 בספטמבר 1966, וחתם אותו על חוזה ניהול עם מנהל the Animals לשעבר, מייקל ג'פרי.

מיד לאחר הגעתו של הנדריקס ללונדון, החל צ'נדלר לגייס חברים ללהקה, the Jimi Hendrix Experience, שתוכננה כדי להציג את כישרונות הגיטריסט. הנדריקס פגש את הגיטריסט נואל רדינג באודישן ל-New Animals, שבו הידע של רדינג על התקדמות הבלוז הרשימה את הנדריקס. צ'נדלר שאל את רדינג אם הוא רוצה לנגן בס בהרכב של הנדריקס; ורדינג הסכים. צ'נדלר התחיל לחפש מתופף ומיד לאחר מכן הוא יצר קשר עם מיץ' מיצ'ל דרך חבר משותף. מיצ'ל, שלאחרונה פוטר מ-"Georgie Fame and the Blue Flames", השתתף בחזרות עם רדינג והנדריקס, שם הם קשרו את האינטרס המשותף שלהם ב-R&B. כאשר צ'נדלר התקשר למיצ'ל באותו יום כדי להציע לו את התפקיד, הוא התקבל ברצון. בסוף אוקטובר, לאחר שנדחו על ידי Decca Records, החוויה חתמו עם Track, חברה חדשה שהוקמה על ידי המנהלים לשעבר של the Who, קיט למברט וכריס סטאמפ.

Are You Experienced והסינגלים הקודמים שלו הוקלטו במשך 5 חודשים מסוף אוקטובר 1966 ועד תחילת אפריל 1967. האלבום הושלם ב-16 מפגשי הקלטה בשלושה מקומות בלונדון, כולל את אולפני De Lane Lea, CBS ו-Olympic. צ'נדלר הזמין רבים מהמפגשים באולפני Olympic, כי המתקן היה מעולה מבחינה אקוסטית ומצויד ברוב הטכנולוגיות העדכניות ביותר, אף על פי שהוא עדיין השתמש בטייפ 4 ערוצים, בעוד שלאולפנים אמריקאיים היו טייפים של 8 ערוצים.

התקציב של צ'נדלר היה מוגבל, ולכן במאמץ להקטין את ההוצאות הוא והנדריקס השלימו את רוב עבודות האלבום בדירה המשותפת שלהם. מההתחלה, צ'נדלר מזער בכוונה את העזרה האומנותית של מיצ'ל ורדינג. מאוחר יותר הסביר: "לא הייתי מודאג מכך שמיץ' או נואל ירגישו שאין להם מספיק - או כל דבר אחר... טיילתי והקלטתי בלהקה במשך שנים, וראיתי שהכל נגמר כפשרה, אף אחד לא באמת עשה את מה שהוא רצה לעשות, לא התכוונתי לתת לזה לקרות עם ג'ימי". כשהחוויה החלה בחזרות באולפן, להנדריקס כבר היו אקורדים ומקצבים שעבדו עבור מיצ'ל, וצ'נדלר היה מכוון את קטעי הבס של רדינג.

צ'נדלר והלהקה מצאו זמן להקליט בין ההופעות באירופה. הם התחילו ב-23 באוקטובר, והקליטו את "Hey Joe" באולפני De Lane Lea, עם צ'נדלר כמפיק ודייב סידלר כטכנאי. בשיר הופיעו קולות רקע על ידי Breakaways. זמן קצר לאחר שהפגישה התחילה, צ'נדלר ביקש מהנדריקס להנמיך את המגבר של הגיטרה שלו, ואז התפתח ויכוח. צ'נדלר אמר: "ג'ימי קיבל התקף זעם כי לא הרשיתי לו לנגן בגיטרה בקול רם מספיק... הוא ניגן עם גיטרה של Marshall Amplification, וזה היה כל כך חזק באולפן שזה היה יותר חזק מרעשים אחרים". לפי צ'נדלר, הנדריקס איים אחרי זה לעזוב את אנגליה, ואמר: "אם אני לא יכול לנגן חזק מספיק כמו שאני רוצה, אני יכול לחזור לניו יורק". צ'נדלר, שעליו היו ניירות ההגירה והדרכון של הנדריקס בכיס האחורי, הניח את המסמכים על המיקסר ואמר להנדריקס "להשתין". הנדריקס צחק ואמר: "בסדר, עלית על הבלוף שלי", והם חזרו לעבודה. רדינג כתב ביומנו כי הם השלימו שני שירים במהלך הפגישה של אותו היום, אבל השני מעולם לא זוהה באופן חיובי. הסופר שון אגן העריך שזה היה "Killing Floor" של האולין וולף או "Land of a Thousand Dances" של וילסון פיקט. צ'נדלר החליט שהם צריכים להשתמש ביצירה מקורית של הלהקה עבור צד ב' של הסינגל, ולכן הוא עודד את הנדריקס להתחיל לכתוב; הוא כתב את השיר הראשון של הלהקה, "Stone Free", ביום שלאחר מכן. צ'נדלר, במאמץ למזער את הוצאות הסטודיו, קנה זמן לחזרות בבית Aberbach בלונדון. הוא נטש את המנהג הזה לאחר שהבין כמה מהר הלהקה יכולה ללמוד שירים בזמן שהם באולפן. ב-2 בנובמבר 1966, הלהקה חזרה לאולפני De Lane Lea כדי להמשיך לעבוד על הסינגל הראשון. במהלך הפגישה, הם הקליטו את "Stone Free" וגרסת דמו ל-"Can You See Me". זו הייתה הפעם הראשונה שהלהקה הקליטה שיר שנכלל בסופו של דבר בהוצאה המקורית של האלבום של בריטניה.

צ'נדלר לא היה מרוצה מאיכות הקול ב-De Lane Lea, ולכן לקח את עצתו של קיט למברט והזמין זמן באולפני CBS. ב-13 בדצמבר 1966, לאחר הפסקה של 5 שבועות מהקלטות בזמן שהופיעו באירופה, הלהקה התחילה להקליט מחדש באולפני CBS. בהנחייתו של הטכנאי מייק רוס, הלהקה הייתה יצירתית במיוחד במהלך הפגישה, והקליטו את מסלול הגיבוי והשירה ל-"Foxy Lady" ואת מסלול הגיבוי ל-"Love or Confusion", "Can You See Me", ו-"Third Stone from the Sun". רוס גם דיבר על השפעות הגיטרה של הנדריקס ואמר: "זה היה כל חזק שלא יכולת להיות באולפן... אף פעם לא שמעתי משהו כזה בחיים שלי". כאשר רוס שאל את הנדריקס איפה הוא היה רוצה את המיקרופון הנדריקס אמר: "שים את המיקרופון במרחק של 2 מטר בצד השני של האולפן, זה ישמע נהדר". רוס הסכים, ובמיקרופון Neumann U87 הוא הקליט את הגיטרה של בחדר גדול, שלדברי רוס, "היה חיוני לחלוטין לצליל הייחודי של החוויה". רוס ציין כי הקלט של מיצ'ל ורדינג היה ממוזער, והוא טען כי צ'נדלר היה בבירור ה"אחראי" של המפגשים. הלהקה ניגנה בשידור חי ב-CBS; השירה המובילה והקולות רקע עברו אוברדאב. למרות כספו ההולך ופוחת, צ'נדלר עודד את החוויה להקליט מספר רב של שירים, והציע להם את המותרות של ניסויים חוזרים ונשנים להקליט. עם רצועות אינסטרומנטלית חיות כבסיס ההקלטות, הם נמנעו מהרעיון המקובל של הפיכת הקלטות של כמה חלקים לתוך קטע מתמשך אחד. אחרי ההקלטה ב-13 בדצמבר, הלהקה עשתה את הופעת הבכורה שלהם בטלוויזיה ב-"Ready Steady Go!" הבריטי.

ב-15 בדצמבר 1966, עשו נגיעות אחרונות על ארבע הרצועות הקצביות שהוקלטו במפגש הקודם. אף על פי שצ'נדלר נהנה לעבוד ב-CBS והעריך את האיכות הגבוהה של ההקלטות שהם עשו שם, הוא סיים את הקשר המקצועי עם האולפן לאחר חילוקי דעות בינו לבין הבעלים ג'ייק לוי על אי התשלום שלו. צ'נדלר תכנן לשלם ללוי על הפגישות לאחר סיום הקלטות האלבום, אבל לוי דרש תשלום מראש. צ'נדלר ראה בכך בקשה בלתי סבירה, והוא נשבע שלעולם לא יעשה עסקים עם CBS שוב. השיר החמישי והאחרון שהוקלט היה "Red House". בעוד שצליל סטריאו עדיין לא היה פופולרי בקרב מעריצי מוזיקה, כל המיקסים היו של מונו; רוס הסביר: "אז... מונו היה המלך, כל המאמץ נכנס למונו". הוא העריך שהם לא בזבזו יותר מחצי שעה על כל מיקס.

הסינגל הראשון של החוויה, עם "Hey Joe" שיצא בתור צד א' ו-"Stone Free" בתור צד ב', יצא בבריטניה ב-16 בדצמבר 1966. Track Records עדיין לא היו פעילים, ולכן המפיץ שלהם, Polydor Records, הוציאו את הסינגל עם הלוגו שלהם. הוא הגיע למקום ה-6 במצעדים בבריטניה בתחילת 1967. ב-21 בדצמבר 1966, צ'נדלר והחוויה חזרו לאולפני De Lane Lea עם דייב סידל כטכנאי. הם הקליטו 2 גרסאות חלופיות של "Red House" והחלו לעבוד על "Remember"; הם עבדו על שתי הרצועות מחדש באפריל 1967 באולפני Olympic.

אחרי הפסקה של 3 שבועות מהקלטות בזמן שהם ניגנו באנגליה, כולל הופעה ב-29 בדצמבר ב-Top of the Pops, החוויה התכנסה מחדש ב-De Lane Lea ב-11 בינואר 1967. באותו הזמן ש-"Hey Joe" צבר תאוצה במצעדים בבריטניה, הם החלו לעבוד על הסינגל השני שלהם, אשר מציג את המאמץ של כותב השירים השני של הנדריקס, "Purple Haze", בתור צד א'. הרצועה הציגה סידור מורכב יותר מההקלטות הקודמות של הלהקה, ונדרשו ארבע שעות של זמן באולפן, וצ'נדלר החשיב את זה כמופרז. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא והלהקה ניסו אפקטים לגיטרה. המהנדס האקוסטי רוג'ר מאייר הציג את הנדריקס לאוקטביה, דוושת אפקט שמכפילה את האוקטבה, בחודש דצמבר 1966, והוא הקליט לראשונה עם האפקט במהלך סולו הגיטרה שלו ב-"Purple Haze". כאשר Track Records שלחו את קלטות המאסטר של "Purple Haze" ל-Reprise כדי לעשות רימאסטר, הם כתבו על הקלטת: "Deliberate distortion. Do not correct."

ב-11 בינואר החוויה עבדה על הצד א' השלישי שלהם, "The Wind Cries Mary", שיר שציין את השימוש הראשון שלהם באוברדאבינג, במקום בשיטות של הקלטה מחדש כדי להשיג רצועה משביעת רצון. צ'נדלר הסביר: "היו חמישה מעברי גיטרה שכל אחד מהם התחבר יחד כדי להישמע כמו גיטרה אחת". השיר, שבו רדינג ומיצ'ל טרם שמעו לפני אותו יום, הושלם במהלך הפגישה. צ'נדלר החליט שהם צריכים לבטל את הגרסה המחוספסת של "Third Stone from the Sun" מה-13 בדצמבר ולהקליט מחדש את השיר; הם השלימו את הרצועה הבסיסית עבור היצירה, אבל לא הצליחו לעשות מאסטר סופי. הלהקה הצליחה להפיק הקלטה חיה מקובלת של הרצועה הבסיסית של "Fire" לאחר 7 טייקים. לאחר מכן, הם ניסו את הבלדה החדשה של הנדריקס, "The Wind Cries Mary". ללא היתרון של החזרות, הלהקה הקליטה את השיר בטייק אחד, שאליו הוסיף הנדריקס עוד כמה גיטרות; צ'נדלר העריך כי הם בילו כ-20 דקות עד שרצועת הקצב הושלמה. לדברי צ'נדלר, בזמן הזה החלו רדינג ומיצ'ל להתלונן על העזרה הקטנה שלהם. צ'נדלר הסביר כי שיקולים כספיים השפיעו על הדינמיקה היצירתית: "הם נלחמו בעובדה שלא היה להם מה להגיד במהלך ההקלטות... הם החלו להעלות הצעות, אבל... לא היינו צריכים להתווכח עם נואל במשך 10 דקות ועם מיץ' למשך 5... פשוט לא היינו יכולים להרשות לעצמנו את הזמן".

בין ה-12 בינואר ל-2 בפברואר 1967, החוויה לקחה הקלטה בזמן שהם הופיעו ב-20 תאריכים שונים באנגליה, כולל הופעה שנייה ב-Top of the Pops, ב-18 בינואר. צ'נדלר לא היה מרוצה מאיכות הקול של 11 בינואר והיה מתוסכל ממספר התלונות הרב שקיבל מאנשים שעבדו וחיו ליד אולפני De Lane Lea. הוא הסביר: "היה בנק מעל האולפן, וזה היה בזמן שמחשבים רק נכנסו... היינו מנגנים בקול רם כל כך שזה היה מעלה את המחשבים למעלה". בריאן ג'ונס וביל ווימן מהרולינג סטונס עודדו את צ'נדלר לנסות את אולפני Olympic, שנחשבו לאולפני לונדון העצמאיים. למרות ההצלחה הגוברת של הסינגל הראשון שלהם, בעיות הכסף של צ'נדלר נמשכו. Olympic דרשו תשלום מראש עבור זמן באולפן, אבל Polydor עדיין לא פרסמו את כל הכספים לתשלום. כשצ'נדלר הלך ל-Polydor וביקש הקלה, הם הגיבו בכך שהבטיחו לו קו של אשראי ב-Olympic.

עם התקציב שלו, צ'נדלר הזמין זמן ב-Olympic, שם ב-3 בפברואר 1967, הוא והחוויה נפגשו עם הטכנאי אדי קרמר. במהלך הפגישה הראשונה של קרמר והלהקה, הוא חרג משיטת ההקלטה הסטנדרטית המקובלת בה השתמשו ב-CBS וב-De Lane Lea, אשר הייתה להקליט בס ותופים במונו על 2 רצועות. במקום זאת הוא הקליט את התופים של מיצ'ל ב-2 רצועות בסטריאו, והשאיר את 2 הרצועות הנותרות זמינות לבס של רדינג ולחלקי גיטרת הקצב שנוגנו על ידי הנדריקס. הגישה הקלאסית של קרמר, בהשראת תלונות של הנדריקס בנוגע למגבלות 4 ערוצים, תפסה את הצליל החי של הלהקה בכל ארבעת הערוצים הקיימים. קרמר וצ'נדלר עשו לאחר מכן מיקס מוקדם כל 4 הרצועות הראשונות והפכו אותם ל-2, מה שהשאיר מקום ל-2 רצועות נוספות, לגיטרה מובילה עם אוברדאבים של הנדריקס ושירה. שיטה זו סיפקה את הפרפקציוניזם של הנדריקס ואת הרצון של צ'נדלר לצמצם את המספר הדרוש של הקלטות כדי להשיג תוצאה משביעת רצון, ובכך למזער את ההוצאות שלהם. שינוי נוסף שהפעיל קרמר היה שימוש בשילוב של מיקרופונים קרובים ומרוחקים עת ההקלטה של חלקי הגיטרה של הנדריקס, ואילו במהלך המפגשים הקודמים, המיקרופונים הונחו במרחק של כמטר וחצי מהמגברים של הנדריקס. בנוסף לבחירות הלא רגילות, קרמר השתמש במיקרופונים מסוג Beyer M1 60 ribbon, שבדרך כלל לא שימשו להקלטת מוזיקה רועשת.

במהלך ה-3 בפברואר, החוויה שיפרה את הקלטת ה-11 בינואר של "Purple Haze" על ידי הקלטה מחדש של חלקי הגיטרה המובילה והשירה, והוספת גיטרה עם אוקטביה, שהפכה למהירה יותר לקראת סוף השיר. הלהקה שוב נפגשה ב-Olympic ב-7 בפברואר, והמשיכה על עבודתם על "Purple Haze" בכך שהקליטו את גיטרת הקצב והשירה של הנדריקס, וגם את שירת הרקע של הנדריקס. הם בילו בזמן בלעות אוברדאבינג של קולות הרקע דרך קבוצה של אוזניות שהיו ליד המיקרופון, ויצרו אפקט של הד ככל שהאוזניות התקרבו יותר; הם השלימו את המיקס הסופי של השיר למחרת. במהלך הפגישה הם עבדו על קלטת המאסטר של De Lane Lea לשיר "Fire", והחליפו את הכל חוץ מהבס של רדינג, שאותו הוא הקליט פעמיים כדי להדגיש את התדרים הנמוכים של ההקלטה. קרמר הניח את קו הבס השני הייעודי מעורבב עם חלק התופים של מיצ'ל. הם גם הקליטו את קולות הרקע של רדינג ומיצ'ל. הם גם עבדו מחדש על "Foxy Lady" ב-8 בפברואר; רדינג הקליט קו בס חדש, והנדריקס ומיצ'ל הוסיפו עודפים לחלקים הקיימים שלהם. לאחר הקלטה של קולות הרקע של רדינג ושירה מובילה של הנדריקס, קרמר הכין את המיקס הסופי של השיר.

הנדריקס לא היה בטוח בעצמו כזמר כמו שהיה גיטריסט, ומכיוון שהוא מאוד לא אהב שצפו בו שר, הוא ביקש מהמהנדסים ב-Olympic לבנות מחסום פרטיות בינו לבין חדר הבקרה. זה יצר בעיות כאשר אורות הסטודיו היו חלשים, מה שהקשה על רמזים חזותיים ועל הנחיות שלו לתקשור. כפי שקרה ב-De Lane Lea, נטייתו של הנדריקס לשימוש במגברים בווליום גבוה מאוד עוררה ביקורת ותלונות מצד אנשים שגרים ועובדים בסמוך לאולפן. מפעיל ההקלטות של Olympic ג'ורג' צ'קינאץ נזכר ואמר: "לפעמים זה היה כל כך רועש שהיינו מכבים את המוניטורים [תא השליטה] והיה באמת מעט הבדל". צ'קינאץ ציין כי התגובות למוזיקה של הנדריקס לא תמיד היו חיוביות: "נראה שאני זוכר המון מוזיקאים, הרבה אנשים, שאומרים, 'אני לא יכול לראות מה כל המהומה עליי', או 'אני לא יודע איך אתה מקשיב לכל הרעש הזה; פחד לעבוד איתו'... צ'ס היה משוכנע שהוא ראה משהו. לא כולם היו משוכנעים שצ'ס צודק". בעיה אחרת שסיבכה את המפגשים היו המספר הגדול של המעריצות שהופיעו באולפן שרצו לצפות בהקלטות של החוויה. כהרגל, הנדריקס היה אומר לאנשים ללא הבחנה היכן הם יהיו בכל יום נתון, מה שהוביל לכך שקבוצות גדולות של מעריצים עקבו אחריו לכל מקום. העובדים ב-Olympic קיבלו את המשימה לשמור עליהם תחת שליטה ובמרחק בטוח כדי לא להכביד על תהליך ההקלטה באופן בלתי מוגבל. צ'קינאץ העיר: "זה היה יוצא דופן. עבדתי עם הסטונס. עבדתי עם הביטלס. עבדתי עם לד זפלין. לא הייתי קופצני; זה לא היה קשה כמו עם הנדריקס. זה היה משהו של בית פתוח. הנדריקס לא היה קשה בכלל, אבל הייתי מעדיף שלא יהיו המון בנות האורבות בעבודה".

ב-20 בפברואר 1967 המשיכה החוויה לעבוד על Are You Experienced, אך בעיות תזמון ב-Olympic גרמה לצ'נדלר להזמין זמן באולפני De Lane Lea. במהלך הסשן הם הקליטו את "I Don't Live Today", שהציג אפקט Wah-wah ידני שקדם לפדל. הם הצליחו להשלים מאסטרינג עד סוף היום, אם כי הנדריקס בסופו של דבר הקליט מחדש את הקול המוביל ב-Olympic.

החוויה לקחה הפסקה של שבוע מהקלטות בזמן שהופיעה כמה הופעות באנגליה, וחזרה ל-De Lane Lea ב-1 במרץ 1967, כדי לנסות להקליט גרסת אולפן של "Like a Rolling Stone" של בוב דילן. אף על פי שהשיר כבר מזמן היה מרכיב בסיס בהופעות חיות של הלהקה, הם לא הצליחו להשיג רצועת בסיס מקובלת, בעיקר בגלל חוסר היכולת של מיטשל לשמור על זמן עקבי בזמן הסשן.

הסינגל השני של החוויה, "Purple Haze"/"51st Anniversary" יצא ב-1 במרץ. הוא נכנס לרשימת הסינגלים בבריטניה ב-23 במרץ, והגיע למקום השלישי. במהלך אותו החודש לקחה הלהקה הפסקה ארוכה נוספת מהקלטה בזמן שהם הופיעו בבלגיה, גרמניה ובריטניה, כולל הופעות בתוכנית הטלוויזיה הבריטית Dee Time ובתוכנית הרדיו של ה-BBC Saturday Club. סכסוכי התזמון ב-Olympic הובילו את צ'נדלר להזמין סשן ב-29 במרץ באולפני De Lane Lea. בתאריך זה עבדה הלהקה על קומפוזיציה חדשה שנכתבה על ידי הנדריקס,"Manic Depression"; הם סיימו מיקס לא מעובד בסוף הסשן שנדחה מאוחר יותר לטובת מיקס חדש שהושלם ב-Olympic. ב-3 באפריל, החוויה חזרה ל-Olympic, הוסיפה אוברדאבים והשלימה מיקסים סופיים וכמה מאסטרים לא גמורים. במהלך הסשן של שמונה שעות הקליטה הלהקה שלושה שירים חדשים, הכוללים את "Highway Chile", "May This Be Love", ו-"Are You Experienced?". מכיוון ששיר הנושא של האלבום הכיל גיטרה, בס ותופים מוכפלים, שכפול הקצב גרם למיטשל בהלה מסוימת כשניסה את השיר בהופעות חיות. צ'נדלר השלים מיקסים אחרונים ל-"I Don't Live Today", "Are You Experienced?", ו-"May This Be Love" לפני סיום הסשן שקרמר תיאר כ"מאורגן מאוד".

במאמץ לפנות מקום לשירה המובילה של הנדריקס, הושלם מיקס מופחת ל-"Are You Experienced?" במהלך סשן ב-Olympic ב-4 באפריל 1967. עם השלמת שיר הנושא החוויה מיקדה את עצמה בדמו הלא מעובד מה-11 בינואר של "Third Stone from the Sun". צ'נדלר החליט לזרוק את ההקלטה המקורית של De Lane Lea ולהקליט גרסה חדשה לשיר. במהלך הסשן, הכין קרמר מיקס מצומצם של "Highway Chile", מה שיצר מקום לשתי רצועות לגיטרה ואוברדאב של השירה של הנדריקס. אף על פי שהושלמו מיקסים של מונו וסטריאו לשיר, צ'נדלר העדיף את גרסת המונו, לה הוסיף את "The Wind Cries Mary" כדי להוציא אותם בתור הסינגל השלישי של הלהקה בבריטניה. מיקס מצומצם הוכנה ל-"Love or Confusion", והנדריקס ניצל את הרצועות שהתפנו בשביל להוסיף גיטרה ראשית ושירה. מיקס אחרון הושלם לפני סיום הסשן. ב-5 באפריל צ'נדלר השתתף בסשן מאסטרינג באולפני Rye Muse בשביל "Highway Chile" ו-"The Wind Cries Mary", שבמהלכו נערכו ההכנות לכך שמסלול יוכל להתחיל להכין בייצור תקליטים. ב-10 באפריל, הוא והחוויה חזרו ל-Olympic, ובילו את עיקר הסשן על עריכת קטעי דיאלוג עבור "Third Stone from the Sun", אשר לאחר מכן הואטו והתערבבו בשיר. קרמר ריכז את מאמציו במיקס המסובך של השיר: "השיר היה כמו ציור בצבעי מים... כל רצועה הורכבה מארבע תמונות מורכבות צפופות למדי".

לאחר סשן ההקלטות של 10 באפריל 1967, בילתה החוויה את השבועיים הקרובים בהופעות והשתתפה בהופעות קידום מכירות באנגליה, כולל הופעה בתוכנית הטלוויזיה של ה-BBC Monday Monday ושל ה-BBC2 Late Night Line-Up. צ'נדלר הנדריקס וקרמר השלימו את המיקס הסופי של Are You Experienced ב-Olympic בשעה 3 לפנות בוקר ב-25 באפריל. צ'נדלר הסכים לבחון את התקליט הגמור לראשות המחקר והפיתוח של פולידור, Horst Schmaltze, בשעה 11 בבוקר, אז לאחר מספר שעות שינה הוא הכין הדגמת ויניל מתאימה ונסע לפולידור. צ'נדלר נזכר: "כשהורסט התחיל להכניס את המחט לרשומה, פרצתי בזיעה קרה, במחשבה... כשהוא ישמע את זה, הוא הולך להורות לגברים במעילים הלבנים לקחת אותי משם... הורסט ניגן את הצד הראשון ולא אמר מילה ואז הוא הפך את הדיסק ושמע את הצד השני. התחלתי לחשוב על איך אני הולך לצאת מזה. בסוף הצד השני, הוא פשוט ישב שם. לבסוף אמר,'זה מבריק, זה הדבר הטוב ביותר ששמעתי בחיים'". הורסט הפך מיד לתומך נלהב של האלבום והלהקה, כשהוא דגל על שיווק והפצת אלבום הבכורה שלהם.

לדברי הביוגרף של הנדריקס הארי שפירו, המוזיקה ב-Are You Experienced משלבת מגוון ז'אנרים מוזיקליים מרית'ם אנד בלוז ועד ג'אז חופשי. הסופר פיטר דוגט ציין את "המגוון הרחב של הז'אנרים" של האלבום, בעוד העיתונאי כריס וולש אמר "לכל רצועה יש אישיות שונה". המוזיקולוג גילברט צ'ייס טען כי האלבום "סימן שיא גבוה ברוק הכבד", ומבקר המוזיקה ג'ים דה רוגטיס אפיין את האלבום ואת הסינגלים שקדמו לו כ"רוק פסיכדלי גולמי, ממוקד". סקירה עכשווית שפורסמה ב-Newsweek באוקטובר 1967 זיהתה את השפעת מוזיקת הנשמה על החוויה והאלבום. בשנת 1989, מגזין Hit Parader דירג את האלבום במקום ה-35 ברשימת 100 אלבומי ההבי מטאל הטובים ביותר. ב-2006, כתב הסופר ראובן ג'קסון ממכון סמית'סוניאן "זו עדיין הקלטת ציון דרך כי זה של הרוק, הרית'ם אנד בלוז, בלוז... המסורת המוזיקלית. זה השינה את התחביר של המוזיקה... באופן שאני אשווה, למשל, ליוליסס של ג'יימס ג'ויס".

במהדורה הבריטית של Are You Experienced נכללו שתי רצועות שייצגו את המוזיקה שהנדריקס ניגן בארצות הברית לפני הקמת החוויה: רצועת הבלוז "Red House" ושיר ה-R&B "Remember". שיר הנושא הפסיכדלי של האלבום, אותו תיאר הסופר שון איגן כאימפרסיוניסטי, הציג את נופי הצלילים הפוסט-מודרניים של גיטרה ותופים אחוריים שהקדימו את הסקראצ'ינג ב-10 שנים. המוזיקולוג ריצ'י אונטרברגר מחשיב את המילים ל-"I Don't Live Today" יותר בבית בסגנון רוק גותי יותר מאשר פסיכדלי, עם זאת; הוא מתאר את המוזיקה כ"נוגה ומושרה בדהלה שמאמצת את הטקסט האפל". המקצבים השבטיים של השיר שימשו לשיפור האלתורים המשובחים בהופעות החיות של הנדריקס בגיטרה. ואילו "Fire" הוא הכלאה של פאנק (funk) ומוזיקת נשמה ומונעת על ידי התיפוף של מיטשל, "May This Be Love" ו-"The Wind Cries Mary" הם בלדות רכות המדגימות את יכולתו של הנדריקס לכתוב מילים מהורהרות ומנגינות עדינות. ניתן לשמוע את ההשפעה של ראגא רוק בסולו הגיטרה הדומה לסיטאר שלו ב-"Love or Confusion". "Can You See Me" הוא שיר רוק רועש הכולל את השירה הכפולה של הנדריקס והשימוש שלו בעיקול של תו אחד בסגנון האנק מרווין. אף על פי ש-"Hey Joe" הוא שיר פולק, וגרסת הכיסוי היחידה באלבום, היא הפכה לאחת הרצועות הכי מבוקשות של הנדריקס.

המהדורה הבריטית של Are You Experienced נפתחה עם "Foxy Lady", רצועה אשר, למעט כמה אוברדאבים, הוקלטה בסשן אחד ב-CBS. הנדריקס כתב את השיר על הת'ר טיילור, אישה בחברה הגבוהה שהתחתנה אחר כך עם סולן המי רוג'ר דלטרי. השיר מתחיל עם פייד אין של התו F שהנדריקס הופך ל-F♯ תוך כדי החלת ויברטו נדיב. בעזרת ידית הבקרה של הגיטרה שלו, הוא מגדיל לאט לאט את עוצמת הקול עד שהיא מתפתחת ללולאת פידבק והיא גולשת לאקורד F♯m7 השולט בשיר. הנדריקס השתמש בשילוב של מגבר ואפקטים של overdrive ו-fuzz box כדי ליצור את גוון הגיטרה החד כתער של השיר. בסולו בהשראת הבלוז - הרביעי שלו מאז שהגיע לאנגליה - השתמש בסולמות פנטטוניים תוך כדי הצגתו בגישתו החדשנית למלודיה; על ידי ניצול מורכב של sustain שנוצר מ-overdriving למגברים שלו, הוא נע בצורה חלקה בשילוב של הטונים הגבוהים והאמצעיים עם שירה נוזלית. הסופר פיטר דוגט השווה את הקצב האיטי ל-Memphis soul; דייוויד סטאבס תיאר את הרצועה כאבטיפוס ללהקות הבי מטאל כמו בלאק סבת'.

אף על פי שהמילים ל-"Purple Haze", שפתח את המהדורה האמריקאית של Are You Experienced, מתפרשות לרוב באופן שגוי כטריפ אסיד, הנדריקס הסביר: "הכל היה על חלום שהיה לי שהלכתי מתחת למים". הוא העלה השערה כי החלום אולי היה בהשראת סיפור מדע בדיוני על קרן מוות סגולה. רדינג ציין כי הנדריקס טרם לקח LSD זמן כתיבת השיר, שהיה לאחר הופעה בלונדון ב-26 בדצמבר 1966. הטיוטה הראשונה של המילים הייתה ארוכה ביותר, כך שצ'נדלר והנדריקס צמצמו את אורכה למשהו שתמאים למוזיקת פופ מיינסטרימית. זה נפתח בהרמוניה של גיטרה / בס במרווח טריטון שהיה ידוע כדיאבלוס במוזיקה בתקופת האינקוויזיציה הספרדית. הכנסייה הקטולית אסרה על מלחינים בימי הביניים של מוזיקה דתית בטריטון, מכיוון שכמו שהמוזיקולוג דייב וויטהיל כתב: "לנגן זה היה כמו לצלצל בפעמון של השטן". לדעת המוזיקולוג ריצ'י אונטרברגר, הריף בפתיחה "הפך לחלק קבוע ב'אוצר המילים' של הרוק". בעוד שמגזין הרולינג סטון תיאר את השיר כתחילת הפסיכדליה של סוף שנות השישים, הכותבים הארי שפירו וקיסר גלבייק זיהו את השימוש של הנדריקס במרכיבי R&B, פאנק ונשמה ברצועה.

בשנת 1967, אמר הנדריקס לעיתונאי קית' אלת'ם כי "Third Stone from the Sun" עוסק בחייזר מהחלל אשר לאחר הערכת המין האנושי מחליט שאינם כשירים לשלוט בכדור הארץ, הורס את התרבות שלהם ומציב את כדור הארץ בטיפול של תרנגולות. השיר מורכב משני קטעים מנוגדים, אחד שמציג ניגון גיטרה ג'אזי בסגנון וס מונטגומרי על פני קצב רוק פשוט, ואחד שמציג את קווי הגיטרה המיקסולידיאנים החופשיים של הנדריקס עם פעימות ג'אז. הרצועה אינה כוללת שירה מתאימה, במקום זאת, מילים מדוברות המתנגנות בחצי מהירות כדי לעורר תמונות של מסע בחלל בין-כוכבי. בנוסף לאלמנטים מג'אז, זיהה אונטרברגר את השימוש של הנדריקס במוטיבים של מוזיקת גלישה במסלול שמזכירים יצירות קודמות של ה-Ventures, להקה מצפון מערב האוקיינוס השקט שהנדריקס היה שומע בילדותו.

הנדריקס תיאר את "Manic Depression" כ"מוזיקת זמנים מכוערת"; בהמלך הופעה חיה הוא הסביר את משמעות המילים: "זה סיפור על חתול המבקש שהיה יכול לאהוב מוזיקה במקום אותה אישה זקנה". השיר יוצא דופן בכך שהוא נכתב במטר משולש, או משקל 3/4, שהוא המשקל שמקושר בדרך כלל לוואלס; רוב מוזיקות הרוק נכתבות במשקל 4/4. אף שהתיפוף שלו מכוון לרוק, התיפוף של מיטשל ברצועה מזכיר את דפוסי הג'אז הנוזלי של אלווין ג'ונס. המוזיקולוג אנדי אלדורט ציין את "השימוש הדרמטי בכרומטיות" של הנדריקס במהלך ברי הפתיחה של השיר וה"heavily vibratoed unison bends", שמציינים את מה שהוא תיאר כאחד הסולואים הטובים ביותר של הנדריקס.

"The Wind Cries Mary" היא בלדת הרוק הראשונה שהקליטה החוויה; הנדריקס כתב את המילים לאחר ויכוח עם חברתו, קתי אטצ'אם, ששמה האמצעי הוא מרי. היא הסבירה: "ריסקתי צלחות על הרצפה, והוא סחף אותן. הוא נעל אותי בחדר האמבטיה לדורות... ובסופו של דבר, החבה של צ'ס, לוטה, חילצה אותי... רצתי להשיג מונית ועמדתי מתחת לרמזורים והיה לי שיער אדם ושמלה אדומה. חזרתי אחרי שהתקררתי והוא כתב את זה". השיר כלל התקדמות אקורדים בהשראת קרטיס מייפילד ומילים ששיקפו את ההערצה של הנדריקס לבוב דילן. "Stone Free" ביטא את רצונו של הנדריקס לשמור על חירותו האישית, תוך שיבוש של מושגי הקונפורמיות ויחסים ארוכי טווח. הוא חזר על הנושא הזה ב-"51st Anniversary" וב-"Highway Chile". הרצועה שהושמטה מהגרסה האמריקאית של האלבום, "Red House", לא ראתה אור באופן רשמי בארצות הברית עד אלבום האוסף Smash Hits בשנת 1969. תכונה יוצאת דופן בהקלטה היא שאינה כוללת רצועת גיטרה בס; רדינג במקום זאת ניגן בגיטרת קצב כשה-equalization שלו נקבע בחוזקה לטובת צלילי הבס. זהו בלוז 12 תיבות היחידי של הנדריקס.

כריס סטאמפ תכנן את עטיפת האלבום של בריטניה, אשר הציגה תמונה של הנדריקס, מיצ'ל ורדינג על ידי ברוס פלמינג. התמונה מראה את הנדריקס לבוש גלימה כהה ארוכה בזמן שעומד מעל מיצ'ל ורדינג, שציין את מה שאגן תיאר כ-"תנוחה דומה לדרקולה". צ'נלדר יצר קשר עם פלמינג כל סמך עבודתו הקודמת של הצלם עם ההוליס, דייב קלארק פייב והאנימלס. הצילומים התקיימו בפברואר לאחר שפלמינג השתתף בכמה הקלטות והופעות של הלהקה. צ'נדלר הקפיד לבקש שפניהם של חברי הלהקה יהיו גלויים בבירור בתצלום; פלמינג הסביר: "[עטיפות אלבומים] נעשו הרבה יותר אזוטריות עם הזמן, אבל מה שהיינו צריכים לעשות הוא לבסס את האמנים כדי שילדים יזהו אותם". הוא צילם את הלהקה בתמונות גם בצבע וגם בשחור לבן; פלמינג בחר תמונה מהקבוצה השנייה. פלמינג סימן באיזו תמונה הוא בחר להשתמש, הוא עשה את התמונה עם צלב, אבל אחרי שחרור האלבום הוא הבין שהם בחרו תמונה אחרת, שהוא פחות רצה. לדברי פלמינג, השוט שהוא בחר היה "יותר מרושע ויותר מעניין". סטאמפ השכיר את האמן הגרפי אלן אולדריג' שיעצב את האותיות הפסיכדליות על שרוול האלבום. באופן לא מוסבר הוא בחר לשים רק את שם האלבום, והשמיט את שם הלהקה; Polydor הוציאו את המהדורה ברחבי אירופה עם השם של הנדריקס מודפס בראש השרוול בגופן תואם. השילוב של גוונים ירוקים וחומים על עטיפת האלבום, המצויה בטבעיות עם העמדת הפנים של הנושא, יצרה רושם ויזואלי כללי חלש; סטאמפ אמר: "זו לא עטיפה טובה בכלל, עשינו דברים יותר טובים".

הנדריקס לא אהב את עטיפת האלבום שיצאה בבריטניה, אז סידרו צילם עם המעצב הגרפי קרל פריס. הנדריקס רצה "משהו פסיכדלי", ולכן הוא ביקש את פריס כי הוא אהב את העטיפה של הצלם לאלבום Evolution שיצא ביוני 1967 של להקת ההוליס. במהלך פגישה עם הלהקה, אמר פריס להנדריקס כי הוא רוצה לשמוע יותר מוזיקה שלהם שממנה הוא ישאב השראה. הם הסכימו לבקשה שלו ואירחו אותו בכמה מפגשים של האלבום השני שלהם, Axis: Bold as Love. פריס הביא הביתה קלטות מהמפגשים, אשר הקשיב להם בריכוז יחד עם Are You Experienced. הרושם הראשוני שלו מהמוזיקה היה "עד כה נראה כאילו הוא בא מהחלל החיצון", אשר עורר בו השראה לפתוח סיפור אחורי "קבוצה שנסעה בחלל בביספור בדרכה להביא את החלל שלהם לכדור הארץ". מתוך תפיסה זו הוא צילם תמונות צבעוניות של הלהקה בגני קיו בלונדון, תוך שימוש בעדשת עין דג שהייתה פופולרית אז בתת-תרבויות. פריס השתמש במה שאגן תיאר כ"טכניקה אינפרא-אדומה שהוא המציא, המשלבת היפוך צבע עם חתימת חום" מה שמגביר את האופי האקזוטי של התמונה. פריס היה צלם אופנה מנוסה, והתעניינותו בפרטים העדינים על עטיפתו גרמה לו לבחור בבגדים של הלהקה. לאחר שראה את הנדריקס מסורק, פריס ביקש ממנו להראות ככה במהלך הצילומים. חברתו של הנדריקס, קיצצה את שערו כדי לשפר את הסימטריה שלו, ויצרה לו אפרו שהפך לבסיס הדימוי החיצוני של החוויה. רדינג ומיצ'ל אהבו את התספורת החדשה של הנדריקס, ולכן פריס שכר ספרית כדי לסדר את השיער שלהם בצורה דומה. לאחר רכישת בגדים עבור רדינג ומיצ'ל - החוויה נסעה לגני קיו. במאמץ להתמקד בידיו של הנדריקס, צילם פריס את הלהקה בזווית נמוכה. אור היום נמוג לאחר הגעתם למקום, ולכן חזרו למחרת לצילום שני, שלא היה נחוץ; התמונה שנבחרה עבור העטיפה של ארצות הברית הייתי התמונה הראשונה שנלקחה יום קודם. פריס בחר את הרקע של הכריכה ואת האותיות הסוריאליסטיות שלו.

הסינגל השלישי של החוויה, "The Wind Cries Mary" בגיבוי "Highway Chile", יצא בבריטניה ב-5 במאי 1967, ואילו "Purple Haze" כבש את המקום השלישי במצעדים. החלטת ההנהלה להוציא את הסינגל בזמן שהקודם עדיין היה נוכח במצעד הבריטי הייתה לא שגרתית, וכך בחרו ב-"The Wind Cries Mary", שהיה שונה מאוד מ-"Purple Haze". סטאמפ נזכר: "עשינו את זה בכוונה... רצינו מבחינה מוזיקלית להראות מי האדם הזה". אגן כתב: "זה התריע בפני הציבור שמה שנקרא האיש הפראי מבורנו מסוגל לשירים של עדינות ורגישות". "The Wind Cries Mary" למקום השישי במצעדים בבריטניה במאי.

Track Records הוציאו את Are You Experienced בבריטניה ב-12 במאי 1967. הוא נכנס למצעדים ב-27 במאי, שם בילה 33 שבועות, כשהגיע למיקום שיאו במקום ה-2. האלבום נשאר במצעדים מספיק זמן עד שהוא נכח אפילו כשהחוויה הוציאו את אלבומם השני, Axis: Bold as Love. האלבום, שיצא בבריטניה ללא שלושת הסינגלים הראשונים, נמנע מלהגיע למקום הראשון בגלל אלבומם של הביטלס, Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band.

בצרפת ובמדינות הבנלוקס, ההקלטות של הנדריקס שוחררו על ידי Barclay Records בעסקת הפצה עם אבטחה של ג'פרי.

אף על פי שהיה פופולרי באותה תקופה באירופה, הסינגל הראשון של החוויה בארצות הברית, "Hey Joe", לא הצליח להגיע לרשימת ה-Billboard Hot 100 עם יציאתו ב-1 במאי 1967. ההון של הלהקה השתפר כאשר פול מקרטני המליץ עליהם למארגני פסטיבל הפופ של מונטריי. הוא התעקש שהאירוע לא יהיה שלם בלי הנדריקס, אותו כינה "אס מוחלט בגיטרה", והוא הסכים להצטרף לחבר המארגנים בתנאי שהחוויה תופיע בפסטיבל באמצע יוני. במהלך רגע השיא של הפסטיבל, שצולם על ידי D. A. Pennebaker בשביל הסרט הדוקומנטרי Monterey Pop, הנדריקס שרף וניפץ את הגיטרה שלו על הבמה לצורך אפקט דרמטי.

לאחר המופע שגנב את ההצגה, Reprise Records הסכימו להפיץ את Are You Experienced. עם זאת, למרות המודעות המוגברת שההופעה של החוויה במונטריי סיפקה, הסינגל השני של החוויה, "Purple Haze" / "The Wind Cries Mary", שיצא בארצות הברית ב-16 באוגוסט 1967, הגיע למקום ה-65 ב-Billboard Hot 100. אף על פי שהסינגל הופיע בצורה גרועה במצעד האמריקני, נוכחותו בתחנות רדיו FM תת-קרקעיות, אשר עברו בתבניות האזנה קלה ומוזיקה קלאסית לקטעי אלבומים, סייעה משמעותית למכירות של האלבום. Reprise הקצתה תקציב קידום מכירות של 20,000 דולר עבור האלבום, שהיה סכום חסר תקדים עבור אמן לא מוכח. לאחר שיצא בארצות הברית ב-23 באוגוסט על ידי חברת Reprise, Are You Experienced הגיע למקום ה-5 ב-Billboard 200. האלבום נשאר ברשימה של Billboard במשך 106 שבועות, 27 מהם בטופ 40. המהדורה של צפון אמריקה של Are You Experienced הציגה עטיפה חדשה של קארל פריס ורשימת רצועות חדשה, כאשר Reprise השמיטו את "Red House", "Remember" ו-"Can You See Me", והוסיפו את שלושת האיי-סיידים שהושמטו מהמדורה הבריטית. מהפרסום בבריטניה הושמטו: "Hey Joe", "Purple Haze" ו-"The Wind Cries Mary".

Are You Experienced היה הצלחה מסחרית מיידית, שמכר יותר ממיליון עותקים תוך שבעה חודשים מיום שחרורו. בסקירה של האלבום בשנת 1967, Melody Maker שיבחו את שלמותו האומנותית ואת השימוש המגוון של החוויה בקצב. קית' אלת'ם מ-NME אמר: "מאמץ אמיץ של הנדריקס לייצר צורה מוזיקלית שהיא מקורית ומרגשת". עם זאת, לא כל הכותבים העכשוויים העניקו לאלבום ביקורת חיובית; בנובמבר 1967 כתב ג'ון לנדאו מהרולינג סטון שאף על פי שהוא מחשיב את הנדריקס כ"גיטריסט נהדר ומעבד מזהיר", הוא לא הסתייג משירתו וכתיבת השירים שלו. הוא מתח ביקורת על איכות החומר ותיאר את המילים כבלתי שפויות: "מעל להכל התקליט הזה הוא אלים ללא התייחסות, ולירית, לא אלסטי בזה".

מבקרי מוזיקה רבים כינו מאז את Are You Experienced כאחד מאלבומי הבכורה הטובים ביותר ברוק אנד רול. העיתונאי ריצ'י אונטרברגר תיאר את זה כ"אחד האלבומים הטובים ביותר בעידן הפסיכדלי". הסופר כריס סמית' אמר שההוצאה היה "ציון דרך בקיץ של אלבומי ציון דרך". נו גולדסוור, העורך המייסד של מגזין Guitar World, קרא לזה "ספר לימוד אמיתי של מה מוזיקאי יכול לעשות עם הכלי שלו" ו"המדד שבאמצעותו הושווה הכל... ברוק אנד רול מאז". על פי עיתונאי המוזיקה צ'ארלס שר מוריי, האלבום "שינה לחלוטין את התפיסות של איך גיטרה יכולה להישמע, או שכן, איך מוזיקה יכול להישמע", בעוד שה-Miami Herald נתן קרדיט ל-Are You Experienced בכך שהוא מציג רוק אסיד, רוק קלאסי, ואת אסתטיקת הגיטרה של הבי מטאל. המבקר רוברט כריסטגאו כינה זאת "פצצה של הופעת בכורה" בביקורתו ל-Blender ואמר ששיריה היו חדשניים לאופן בו הם השתמשו במבני פופ של 3 דקות כמדיום לגיטרה הכבדה והסוערת ללא תקדים של הנדריקס, שפנו מאוד למאזינים צעירים.

מגזין הרולינג סטון כלל את האלבום וכמה שירים ברשימות "הטוב ביותר" כגון:

• 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים - מקום 15, המכנים אותו "הופעת בכורה מאפיינת", ומשבחים את "ניצול המגבר של הנדריקס", ומאפיין את נגינת הגיטרה שלו כ"מבעירה... היסטורית בפני עצמה". (2005)
• 500 השירים הטובים ביותר בכל הזמנים - "Purple Haze" (מקום 17), "Foxy Lady" (מקום 153), "Hey Joe" (מקום 201), ו-"The Wind Cries Mary" (מקום 379). (2011)
• אלבומי הבכורה הטובים ביותר בכל הזמנים - מקום 3, אשר מכנים אותו בתור האלבום ש"ביסס את ההבטחה הטרנסצנדנטית לפסיכדליה", ובהם נאמר: "כל רעיון שיש לנו על הגיטריסט כאמן אינדיבדואלי פורץ דרך, מגיע מהתקליט הזה". (2013)

בנוסף, מגזין מוג'ו כלל את Are You Experienced בתור אלבום הגיטרה הטוב ביותר בכל הזמנים (2003). בשנת 2005, Are You Experienced היה אחד מתוך 50 ההקלטות שנבחרו על ידי ספריית הקונגרס להתווסף לרישום ההקלטות הלאומי, הבוחר מדי שנה הקלטות "משמעותיות מבחינה תרבותית, היסטורית או אסתטית". האלבום נכלל גם ב"ספריית תקליטים בסיסית" של הקלטות משנות ה-50 וה-60 - שפורסמו במדריך של כריסטגאו שנקרא "Christgau's Record Guide: Rock Albums of the Seventies" משנת 1981 - ובספר 1001 אלבומים שאתם חייבים לשמוע לפני שתמותו.

מאז ההוצאה הראשונה של Are You Experienced ב-1967, היו שש רשימות של רצועות שונות. מאז 1997, מהדורת הדיסק הקומפקטי בארצות הברית ובריטניה כוללות 17 רצועות, כולל כל השירים שהופיעו במהדורה המקורית של בריטניה של האלבום או במהדורה המקורית של צפון אמריקה, כמו גם שלושת הסינגלים הראשונים של החוויה ("Hey Joe" b/w "Stone Free", "Purple Haze" b/w "51st Anniversary", ו- "The Wind Cries Mary" b/w "Highway Chile").

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי ג'ימי הנדריקס. 

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי ג'ימי הנדריקס (למעט היכן שמצוין אחרת). 

Are You Experienced הונפק לראשונה בפורמט דיסק קומפקטי באודיו דיגיטלי או פורמט CD ב-1985 על ידי Polydor Records (היורש של Track) באירופה ועל ידי Reprise בארצות הברית. הדיסקים המוקדמים הללו העתיקו למעשה את התקליטים המקוריים של האלבום והשתמשו באותם שירים, רצפים ועטיפות כמו עמיתהם משנת 1967. שניהם הונפקו מחדש עם שינויים קלים בשנים 1989–1991 והכיסוי של הדיסק של Reprise כלל "רימאסטר דיגיטלי חדש על ידי ג'ו גסטווירט, בסיוע מדייב מיטסון באמצעות מערכת Sonic Solutions NoNoise, תחת פיקוח של Are You Experienced? Ltd."

בשנת 1993, הגיע אלן דגלאס, שניהל את קטלוג ההקלטות של הנדריקס, להסכם עם MCA Records לגבי שחרורו העתידי של חומר של הנדריקס. הוא גם הודיע על תוכנית להוצאה מחודשת של שלושת האלבומים של החוויה: "הכל בקטלוג הנוכחי הוא פרסום תקציבי... כולם חבילות בנות 25. אני רוצה לקחת את זה ברמה גבוהה... עם כל אלמנטים חדשים אלה". יחד עם עבודות אומנות חדשות והערות צדדיות, ההוצאה המחודשת של MCA קיבלה רימסטר רק עם בחירת מסלול וסדר אחד לשוק האירופאי והאמריקאי. הדיסק בן 17 השירים כלל גם את שלושת הסינגלים הבריטיים של החוויה (גם צד א' וגם צד ב'), יחד עם 11 רצועות שהופיעו בהמדורה הבריטית של Track/Polydor.

ההוצאה של דגלאס מ-1993 לא שרדה הרבה זמן; בשנת 1997 כשהכהונה שלו על הקטלוג של הנדריקס נלקחה על ידי Experience Hendrix (החברה של המשפחה של הנדריקס). באפריל 1997 יצאה הוצאה מחודשת חדשה, ששוחזרה עם העטיפות המקוריות והסדר של הרצועות שיצאו בארצות הברית ובבריטניה. עם זאת, שתי ההוצאות החדשות הללו כללו 6 רצועות נוספות, שסיפקו את אותם 17 רצועות (כל הסינגלים והרצועות מהאלבומים המקוריים) בבריטניה ובארצות הברית, אם כי בסדר אחר. מאז 1997 היו אלה גרסאות התקליטור המורשות הרשמיות של האלבומים המקוריים. בשנת 2010, Legacy Recordings של סוני הפכו למפיץ הבלעדי להקלטות המנוהלות על ידי Experience Hendrix.

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי ג'ימי הנדריקס (למעט היכן שמצוין אחרת). 

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי ג'ימי הנדריקס (למעט היכן שמצוין אחרת). 

• ג'ימי הנדריקס - גיטרה, פסנתר, שירה
• נואל רדינג - גיטרה בס; קולות רקע ב-"Foxy Lady", "Fire" ו-"Purple Haze"
• מיטש מיטשל - תופים; קולות רקע ב-"I Don't Live Today" ו-"Stone Free"

• The Breakaways - קולות רקע ב-"Hey Joe"
• צ'ס צ'נדלר - מפיק
• דייב סיידל - טכנאי קול ב-"Manic Depression", "Can You See Me", "Love or Confusion", "I Don't Live Today", "Fire", "Remember", "Hey Joe", "Stone Free", "Purple Haze", "51st Anniversary" ו-"The Wind Cries Mary"
• אדי קרמר - טכנאי קול ב-"The Wind Cries Mary", "Are You Experienced?" ו-"Red House", טכנאי משנה ב-"Love or Confusion", "Fire", "Third Stone from the Sun" ו-"Highway Chile"
• מייק רוס - טכנאי קול ב-"Foxy Lady", "Red House" ו-"Third Stone from the Sun"

• מידע על האלבום Are You Experienced באתר MusicBrainz
• מידע על האלבום Are You Experienced באתר AllMusic
• האלבום Are You Experienced באתר Discogs
• האלבום Are You Experienced באתר ספוטיפיי