עיט שמש
 עיט שמש
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | נציים |
| תת־משפחה: | עיטים |
| סוג: | עיט |
| מין: | עיט שמש |
| שם מדעי | |
 Aquila heliacaסויניי, 1809 | |
| תחום תפוצה | |
 ירוק כהה - במשך כל השנה ירוק בהיר - אזורי קינון כחול - במשך החורף | |
| |
עיט שמש (שם מדעי: Aquila heliaca) הוא סוג של עיט גדול.
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיט שמש נפוץ ממזרח אירופה ומהבלקנים עד מרכז אסיה. במהלך החורף נודד העיט לאפריקה, הודו וסין. שטחי המחיה שלו הם יערות ערבתיים, יערות הרריים ומישורים פתוחים.
בישראל חולף בסתיו ובאביב, וחורף מצוי במספרים קטנים, בעיקר בנגב המערבי, בשפלה ובעמקי הצפון. מעריכים כי בכל שנה חולפים בין 60–90 עיטי שמש בשמי ישראל.
על פי מחקר פלאואקולוגי (הבנת האקולוגיה של העבר דרך תיעוד מאובנים) מתקופת הפליסטוקן וההולוקן באירואסיה, הרחיב עיט השמש את תפוצתו במהלך תקופת הקרח האחרונה עקב התפשטות הערבות. משערים כי פרטים אחדים מהאוכלוסייה הנודדת של עיט השמש, הגיעו בתקופה זו לחצי האי האיברי, הסתגלו לאקוסיסטמה הים-תיכונית והתמחו בתזונה המבוססת על ארנבאים, טרף זמין בכל השנה.
זמינות המזון ביטלה את הצורך בנדידה והאוכלוסייה הפכה ליושבת קבע באזור. לאורך זמן ובעקבות זיווגים באוכלוסייה הישיבה בלבד, נפרדה מהאוכלוסייה הנודדת. מנגנון זה עשוי להסביר את היווצרות המין עיט ספרדי באמצעות ספציאציה סימפטרית ופרהפטרית. תיעוד במאובנים של העיט הספרדי מתום הפליאוסטיקן ותחילת ההולוקן במזרח חצי האי האיברי חופף השערה זו וכן המרחק הגנטי בין המינים, אשר מקובל להניחם באותו על-מין.[2]
תיאור המין
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהו עיט גדול מאוד, אורך גופו: 70-85 ס"מ. מוטת כנפיו: 190-210 ס"מ. אורך כנף: 57-63 ס"מ. משקלו: 2.2-3.5 ק"ג.
הבוגר בעל ניצוי חום כהה, כתמים לבנים מעטרים את כתפיו וראשו ועורפו חום-צהוב בהיר, אברות התעופה והזנב אפורים, הסוככות כהות. לצעירים ניצוי חום בהיר עם אברות תעופה כהות, החזה מפוספס.
בתעופה הזנב אסוף רוב והכנף שטוחה על פי רוב. טפריו קטנים וחלשים (יחסית לגודלו) והוא ניזון בעיקר מיונקים קטנים ומעופות.
דומה מאוד לעיט זהוב במיוחד בשנה השלישית, אך הזנב קצר יותר והכנפיים רחבות לכל אורכן, הצללית וכן התעופה שונים. דומה גם לעיט ספרדי שנחשב בעבר לתת-מין שלו, הבוגר של העיט הספרדי נבדל בעיקר בשפת תקיפה לבנה (החלק הקדמי של הכנפיים) וכתמי כתף גדולים יותר וכן בבסיס זנב בהיר יותר, הצעיר של העיט הספרדי חום אדמוני לא מפוספס.
דו צורתיות זוויגית מתבטאת בגודל הזוויגים בלבד ולא בניצוי, הנקבה גדולה מהזכר בכ-10%.
תפוצה ומגמות אוכלוסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוכלוסייה העולמית של המין קטנה במספר פרטיה (מוערכת ב-2,500-10,000 פריטים) ונמצאת במגמת ירידה בעיקר בשל פגיעה באזורי המחיה, וכן חמיסת קנים, התחשמלות פרטים בוגרים וצמצום כמות הטרף הזמין.
לעיט שמש אוכלוסייה מתרבה במדינות: אוסטריה, אוקראינה, אזרבייג'ן, בולגריה, גאורגיה, הונגריה, טורקיה, יוון, מקדוניה, סין, סרביה, סלובקיה, קזחסטן ורוסיה.
רבייה משוערת אך לא מוכחת במדינות: אוזבקיסטן, איראן, אלבניה, אפגניסטן, ארמניה, בוסניה והרצגובינה, טג'יקיסטן, טורקמניסטן, מולדובה, מונגוליה, פקיסטן, קירגיזסטן, קרואטיה ורומניה.
האוכלוסייה המזרחית (בוגרים ומתבגרים) חולפת וחורפת במזרח התיכון, מזרח אפריקה מדרום לטנזניה, חצי האי ערב, יבשת הודו ודרום ומזרח אסיה (מתאילנד לקוריאה).
מכלל האוכלוסייה העולמית, 1,110-1,6249 זוגות מוערכים באירופה. החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 חלה ירידה משמעותית בגודל האוכלוסייה האירופאית וייתכן אף האסייתית. בשנת 2007 הוערכה ירידה של 40% בסוף שנות ה-90 באזור ימת באיקל - גבול התפוצה המזרחי של המין. האוכלוסייה במרכז אירופה במגמת עלייה קלה (הונגריה וסלובקיה, כתוצאה מפעולות שימור) והיא מורכבת מ-130 זוגות לערך. האוכלוסייה הבלקנית יציבה, על אף היעדר תצפית של קינון ביוון מאז 1993.
תצפיות במישורי צפון-מערב אזרבייג'ן הראו ריכוז של כ-60 זוגות בשטח מדגמי של 6,000 קמ"ר. דבר אשר מצביע על אוכלוסייה גדולה מששוער באזור הקווקז. עיקר האוכלוסייה העולמית, 900-1000 זוגות, מתרבה ברוסיה, שם צפויה מגמת ירידה באוכלוסייה זו ב-5 השנים הקרובות בתגובה לפיתוח האזורי.
מספר אתרים מוגדרים כצוואר בקבוק לנדידה: בורגס בבולגריה, צפון-מזרח טורקיה, החוף המזרחי של הים התיכון (ישראל, ירדן וסוריה) וכן אזור אילת. האתר המשמעותי ביותר הוא אילת בדגש על המלחות (מרכז הצפרות באילת).
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיט שמש הוא מין שתפוצתו הטבעית במישורים, ואשר נדחק באירופה לגבהים עקב רדיפה על ידי האדם ופגיעה באזורי המחיה. במזרח ובמרכז אירופה הוא מתרבה ביערות בגובה 1000 מ' מעל פני הים, בערבות ובשטחים חקלאיים עם עצים גבוהים וכן על עמודי חשמל. תפוצתו באזור הקווקז בערבות ומישורים וביערות סמוכי נהרות, האוכלוסיות המזרחיות מתרבות במישורים טבעיים ובחקלאיים ואלו גם חורפות. אגנים ירוקים (wetlands) הם אתרים מועדפים לחריפה. האוכלוסיות במרכז אירופה, בלקן, טורקיה וקווקז הן אוכלוסיות יציבות בעוד שהצעירים מדרימים מעט בחורף. פרטים חסרי טריטוריה (צעירים, זוגות לא מקננים וכדומה) מתחברים עם מיני עיטים גדולים אחרים, לרוב עיטם לבן-זנב ועיט צפרדעים.
רבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוכנות לרבייה מגיל 4 שנים, אז חובר עיט השמש לבן זוג קבוע לכל משך חייו. במקרה מות אחד מבני הזוג, ימצא הנותר בן זוג קבוע לרבייה כבר בשנה הבאה. הזוג בונה קן בצמרת עץ, הקן עשוי ענפים ומשמש בעונות האביב והקיץ בלבד. הנקבה מטילה על פי רוב 2 ביצים בשנה, ולעיתים רחוקות גודל התטולה הוא 3 או אף 4 ביצים. בני הזוג דוגרים על הביצים בתורות, במשך כ-43 ימים. ההטלה א-סינכרונית ובקיעת הגוזלים בהפרש של מספר ימים זה מזה. במצב זה הישרדות כל הגוזלים נדירה, מאחר שהגוזל הבוגר דורש ומקבל מזון רב מהגוזל הצעיר מתקיפו ולעיתים אף הורגו. תופעה זו נקראת קייניזם או סינדרום הבל ושכיחה בקרב "עיטים אמיתיים" ודורסים גדולים אחרים.
הפרחונים מתנסים בתעופה מהקן בגיל 60 ימים, אך נשארים בקרבת הקן למשך שבועיים נוספים בעוד שאמם ממשיכה להאכיל אותם עד אשר מוכנים לצוד בעצמם.
סכנות ואיומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתרי הרבייה מאוימים מכריתה אינטנסיבית ביערות ההרריים וממחסור בעצים טבעיים ביערות הערבתיים. איומים נוספים הם שינוי בהרגלי שיחור המזון עקב היעדר טרף בגודל בינוני (סוג Spermophilus המקורב למרמיטה), הפרעות אנתרופוגניות שונות: קרבה לאתרי הרבייה, חמיסת קנים וסחר, ציד, הרעלות והתחשמלות. מעבר לחקלאות אינטנסיבית מדיחה את המין מאזורים כפריים בהם קינן בעבר. ציד והרעלות הם המקור העיקרי לתמותה לא טבעית באתרי החריפה ולאורך צירי הנדידה.
אומנם מצב השימור העולמי של המין פגיע, אולם באירופה מצב השימור הוא בסכנת הכחדה (En).
שימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]המין מוגן על פי חוק במספר מדינות: אוקראינה, ארמניה, אזרבייג'ן, בולגריה, גאורגיה, הונגריה, טורקיה, יוון, סלובקיה, קרואטיה, רומניה. קבוצה אירופאית לשימור למין "The Eastern Imperial Eagle Working Group" הוקמה בשנת 1990. תוכנית פעולה אירופאית פורסמה בשנת 1996, וכן תוכניות אזוריות לחבל הבלקן ולדרום קווקז. תוכנית לממשק ארצי עבור המין פורסמה בהונגריה בשנת 2005 ובתהליכי כתיבה בסלובקיה.
לאור הסכנות הנזכרות ומאמצי השימור, קיימות המלצות[3] מטעם ארגון Birdlife International (המרכז את הרשימה האדומה של עופות עבור IUCN):
- עריכת סקרים למיפוי אתרי הרבייה והחריפה ונתיבי הנדידה.
- שיפור ההגנה על פרטים באתרים המוכרים.
- יישום תקנות יערנות לטובת המין.
- אכיפת הציד, ההרעלות, הסחר הלא חוקי וחמיסת הקינים.
- הרחקת קווי מתח גבוהים מנתיבי הנדידה ומאתרי החריפה.
- עידוד חקלאות מסורתית (שיקום מארג המזון).
- ניהול ממשק להגדלת זמינות הטרף.
- העלאת מודעות בציבור ובעלי עניין לפעילויות שימור.
התנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסברה כי עיט השמש, כמרבית העיטים, הוא מונוגמי לאור מידת ההשקעה ההורית של הזכר ותוחלת החיים הגבוהה, נבדקת לאור התאוריה החדשה של הפריית בן זוג נוסף (EPF) בקרב עופות רבים שנחשבו מונוגמיים. עד כה נבדקה האוכלוסייה של קזחסטן ונמצא כי היא מונוגמית לחלוטין מבחינה גנטית.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עיט שמש, באתר ITIS (באנגלית)
- עיט שמש, באתר NCBI (באנגלית)
- עיט שמש, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- עיט שמש, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- עיט שמש, באתר GBIF (באנגלית)
- עיט שמש במגדיר ציפורי ישראל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עיט שמש באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Gonz'elas LM.(2008).Origin and formation of the Spanish Imperial Eagle.Journal of Ornithology. Publisher Springer Berlin/Heidelberg (ISSN 0021-8375 (Print)1439-0361 Online).Volume 149,2 April.151-159
- ^ Eastern Imperial Eagle - BirdLife Species Factsheet
- ^ Rudnick JA, Katzner TE, Bragin EA, Rhodes OE, Dewoody JA (2005) Using naturally shed feathers for individual identification, genetic parentage analyses, and population monitoring in an endangered Eastern imperial eagle (Aquila heliaca) population from Kazakhstan. Molecular Ecology, 14, 2959-2967
