[go: up one dir, main page]
More Web Proxy on the site http://driver.im/לדלג לתוכן

פאדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאדו
Fado
זמרת הפאדו דבורה רודריגש
זמרת הפאדו דבורה רודריגש
מקורות סגנוניים מוזיקת פולק פורטוגזית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
מורשת תרבותית בלתי מוחשית
מורשת תרבותית בלתי מוחשית הוכרזה על ידי אונסק"ו בשנת 2011
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"פאדו", תמונה מאת הצייר הפורטוגזי ז'וזה מאליואה (1910)

פאדו (Fado) הוא סגנון מוזיקלי פורטוגלי. אולי הסוגה הפורטוגזית הגלויה והמוכרת ביותר.[1] לזמרי הפאדו (הפאדישטה) ליווי של שתי גיטרות: גיטרה קלאסית וגיטרה פורטוגלית (אנ') (בעלת 12 מיתרים). השירים מלנכוליים והנושאים קשורים לגעגועים, אם כי כמה משירי הפאדו שמחים.

בשנת 2011 הכיר ארגון אונסק"ו בשירת הפאדו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.[2] מתחילת המאה ה-19 סגנון הפאדו הוא התמזגות של מגוון סגנונות עממיים, עם קלט אפשרי מקשרים יהודיים, ערבים, אפריקאים וברזילאים של פורטוגל,[3][4] והוגדר כ'מוזיקה עממית וריקודים יוצרים את המנהגים העממיים, המסורות השיריות והמורשת התרבותית של העם הפורטוגזי.[5] הפאדו נחשב לעיתים קרובות למוזיקה של הבעת געגועים,[6] סיפורי געגועים לאנשים ולמקומות רחוקים.[7]

במקור, פאדו היה האמצעי שבו העניים העירוניים של ליסבון העניקו כבוד לעיר הולדתם.[8]

משנות ה-90 הפאדו הוא מוזיקת עולם.[9]

סוגי הפאדו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות הפאדו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבתי הפאדו (casas de fado) מושמעים הפאדו המסורתי בעיקר לתיירים. הפאדו העכשווי משלב ליווי של יותר משתי גיטרות עד לתזמורת.

בתקופה שבין 1950 לבין 1970 הפיצה הזמרת עמליה רודריגז (מוכרת כ"מלכת הפאדו") את הפאדו מחוץ לפורטוגל. בשנים האחרונות להקת מדרדאוש, בה שרה הסולנית טרזה סלגיירו, משלבת סגנונות מוזיקת פולק עם פאדו.

הזמרת מריזה (אנ'), ששרה באולימפיאדת אתונה (2004) בדואט עם סטינג, נחשבת כממשיכת דרכה של עמליה רודריגז.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאדו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Peter Manuel, Popular Musics of the Non-Western World: An Introductory Survey, Oxford University Press, 1988, ISBN 978-0-19-506334-9. (באנגלית) עמ' 115
  2. ^ 5 Fado Facts (and the best places in Portugal to experience it), HuffPost, ‏2013-09-12 (באנגלית)
  3. ^ Obituary: Amlia Rodrigues, The Independent, ‏1999-11-08 (באנגלית)
  4. ^ Fern; Gonzalez, o (2003-07-20). "Mariza, Uplifted by the Portuguese Blues". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2020-12-02.
  5. ^ Barbara A. Tenenbaum, Georgette M. Dorn, Encyclopedia of Latin American History and Culture, C. Scribner's sons, 1996, ISBN 978-0-684-19253-6. (באנגלית) עמ' 534
  6. ^ Paul Buck, Lisbon: A Cultural and Literary Companion, Signal Books, 2002, ISBN 978-1-902669-35-9. (באנגלית) עמ' 95
  7. ^ How Fado got its groove back, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ DK, Music: The Definitive Visual History, Penguin, 2019-12-20, ISBN 978-0-7440-2442-5. (באנגלית) עמ' 305
  9. ^ David Horn, Bloomsbury Encyclopedia of Popular Music of the World, Volume 11: Genres: Europe, Bloomsbury Publishing USA, 2017-10-05, ISBN 978-1-5013-2610-3. (באנגלית) עמ' 242