מיורקה

ערך זה עוסק באי בים התיכון. אם התכוונתם למועדון כדורגל ספרדי, ראו מיורקה (כדורגל).

אין לבלבל ערך זה עם הערך "מנורקה" או "אלחנדרו מיורקס".

מיורקה (אי)
Mallorca

תמונת לוויין של האי מיורקה
נתונים גאוגרפיים
מיקום	הים התיכון
קואורדינטות	39°37′00″N 2°59′00″E / 39.616666666667°N 2.9833333333333°E / 39.616666666667; 2.9833333333333
ארכיפלג	האיים הבלאריים האיים הגימנסיים
שטח	3,620 קילומטר רבוע
גובה מרבי	פוץ' מז'ור
נתונים מדיניים
מדינה	ספרד ספרד
אוכלוסייה	914,564 (1 בינואר 2022)
עיר ראשית	פלמה דה מיורקה (עיר הבירה)
(למפת ספרד מוגדלת)   מדריד ברצלונה בילבאו חיחון סרגוסה ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה מיורקה (למפת ספרד רגילה)   מדריד ברצלונה בילבאו חיחון סרגוסה ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה מיורקה (למפת האיים הבלאריים רגילה)   פלמה דה מיורקה קלביה איביזה מאון הים התיכון מיורקה (למפת האיים הבלאריים מוגדלת)   פלמה דה מיורקה קלביה איביזה מאון הים התיכון מיורקה מיקום האי מיורקה בספרד
מפת הרשויות המקומיות (municipis) של מיורקה

מיורקה (בספרדית ובקטלאנית: Mallorca) הוא האי הגדול ביותר באיים הגימנסיים שהם חלק מארכיפלג האיים הבלאריים במערב הים התיכון וחלק מספרד. העיר הגדולה באי היא פלמה דה מיורקה, והיא גם בירת אי זה ובירת הקהילה האוטונומית של האיים הבלאריים. שטח האי הוא כ-3,600 קילומטרים רבועים ואוכלוסייתו מונה כ-859,289 תושבים (2015).

בדומה לאיביזה ולמנורקה (שגם הם שייכים לאיים הבלאריים), גם מיורקה הוא יעד תיירותי מועדף, ובין מיורקה לבין ערים רבות באירופה, כדוגמת לונדון ופריז, מקשרים קווי תעופה המשמשים להטסת תיירים לאי (קווים אלו משמשים גם להטסת סוגים מסוימים של תוצרת חקלאית).

מקור השם מיורקה הוא מלטינית: Maiorica, קיצור של insula maior שפירושו "אי גדול". מיורקה הוא האי המאוכלס ביותר של האיים הבלאריים והשני בספרד, אחרי טנריפה באיים הקנריים^[1].

קיימות עדויות להתיישבות קדומה באי מיורקה החל מהאלף השישי לפנה"ס בערך (למשל, באזור ארטה). בשנת 123 לפנה"ס המצביא הרומאי קווינטוס קאיקיליוס מטלוס (שלימים יקבל את השם בלאריקוס) כבש את האי למען האימפריה הרומית. בשנת 425 האי נכבש על ידי הוונדלים, והם ישבו באי עד שנת 534, שבה המצביא הביזנטי בליסריוס ציווה לכבוש את האיים הבלאריים.

במאות השמינית והתשיעית מיורקה, שנהנתה מאוטונומיה פוליטית באימפריה הביזנטית, הייתה נתונה לאיומים בלתי פוסקים מצד המוסלמים, עד שלבסוף בשנת 903 מיורקה נפלה בידי השושלת המוסלמית של בית אומיה. השנים שבאו לאחר מכן היו שנות פריחה ושגשוג, שבמהלכן העיר מדינה מיורקה (כיום פלמה דה מיורקה) הייתה מרכז תרבותי חשוב. בשנת 1015 מיורקה סופחה לטאיפה של דניה (כיום חלק מוולנסיה). בשנת 1115 צי ספינות של קטלוניה ופיזה תקף את האי והרס את מדינה מיורקה, אולם נמלט מפני הצי של אל-מוראביטון שנשלח מאפריקה, והאי עבר לשליטת אל-מוראביטון.

במהלך כיבוש מיורקה (אנ') הביס חיימה הראשון, מלך אראגון ("הכובש") את השליט המוסלמי של מיורקה בשנת 1229, ושנה לאחר מכן, ב-1230, בזז את מדינה מיורקה. ההתנגדות המוסלמית לכיבוש הנוצרי דעכה לבסוף בשנת 1231. התושבים המוסלמים נמלטו לאפריקה או שהפכו לעבדים. אחרי מותו של חיימה הראשון בשנת 1276 חולקה ממלכתו בין בניו, וחיימה השני עלה לשלטון כמלך מיורקה. אולם אחרי מותו של חיימה השלישי ב-1349 מיורקה סופחה לממלכת אראגון, וממלכת מיורקה העצמאית באה אל קצה. עם נישואיהם של המלכים הקתוליים ב-1469 ממלכת אראגון וממלכת קסטיליה אוחדו לממלכה אחת, ממלכת ספרד, ומרכז הכובד הפוליטי והכלכלי הוסט אל פנים חצי האי האיברי, מה שהותיר את מיורקה כאי שולי וחסר חשיבות.

במהלך מלחמת הירושה הספרדית מיורקה, כמו שאר ממלכת אראגון, תמכה בארכידוכס קרל מאוסטריה שטען לכתר הספרדי, אולם בעקבות חוזה אוטרכט שנחתם ב-1713 היה זה פליפה החמישי שעלה לכס המלוכה. פליפה החמישי ביטל את כל הסמכויות והזכויות האוטונומיות שהוענקו לחלקיה השונים של ממלכת אראגון, במטרה להפוך את ספרד למדינה בעלת שלטון מרכזי אחד, ומיורקה הפכה לפרובינציה בממלכת ספרד.

במהלך מלחמת האזרחים בספרד התערבה איטליה הפשיסטית לטובת הכוחות הלאומנים-פשיסטים נגד הרפובליקנים וכבשה את האי, והחזיקה בו כוחות עד אפריל 1939.

שטחו של מיורקה הוא כ-3,600 קילומטרים רבועים, ויחד עם האי מנורקה הוא מרכיב את הקבוצה המזרחית באיים הבלאריים הנקראת בשם "האיים הגימנסיים". רכס ההרים סרה דה טרמונטנה משתרע לאורך חופו הצפון-מערבי של האי, וההר הגבוה ביותר ברכס זה הוא פוץ' מז'ור (ספ') בגובה 1,445 מטרים. רכס נוסף, קטן יותר ונמוך יותר, מצוי במזרח האי. במרכז האי ישנו מישור פורה.

באי יש למעלה מ-1,000 מערות, ובחלקן יש מרבצים המתוארכים למיליוני שנים. במחקר, שפורסם ב-2022 ב-Science Advances, נמצא בדגימות מהמערות, כי מתחילת המאה ה-20 עלה מפלס פני הים בים התיכון בכ-18 ס"מ^[2].

האקלים במיורקה הוא אקלים ים תיכוני טיפוסי, עם טמפרטורות גבוהות בקיץ (מעל 30 מעלות צלזיוס) וטמפרטורות מתונות בחורף (מעל 5 מעלות צלזיוס). במהלך החורף השלג יורד בפסגותיו הגבוהות של סרה דה טרמונטנה, אך נדיר באזור המישורי של האי. רמת הלחות באי היא גבוהה יחסית.

אוכלוסיית האי מונה למעלה מ-790 אלף תושבים (2006), קצת פחות ממחציתם מתגוררים בעיר הבירה, פלמה דה מיורקה. האזור המטרופוליני של פלמה דה מיורקה מונה כ-500 אלף תושבים. חלק ניכר מאוכלוסיית האי הם מהגרים, חלקם מאירופה וחלקם מאזורים עניים יותר של ספרד.

תיירות היא הענף הכלכלי העיקרי של מיורקה. מבקרים בה כ-12 מיליון תיירים מדי שנה, ובמהלך הקיץ אוכלוסיית ערים מסוימות לעיתים מוכפלת.

ערך מורחב – ויכוח מיורקה

בשנת 1286 התרחש ויכוח בין סוחרים נוצרים לבין יהודים על פי הכתבים ששרדו, בפולמוס הנוצרים ניצחו בו.

עד שנת ה' קנ"א (1391) הייתה במיורקה קהילה יהודית גדולה ומשגשגת, עם דמויות כמו רבי שמעון בן צמח דוראן (הרשב"ץ או בעל התשב"ץ) תלמיד הריב"ש, רבי וידאל אפרים, רבי משה עמר, רבי מימון נג'אר ואחיו רבי מרדכי נג'אר, הקרטוגרף יהודה קרשקש, וכו'. בתקופה זו פעלה במיורקה האסכולה הקרטוגרפית אשר פיתחה טכניקות קרטוגרפיות ייחודיות ושורטטו בה מפות פורטולאנו רבות.

בשנת קנ"א מנתה הקהילה כ-1200 נפש. בשנה זו פרצו פרעות נגד היהודים בכל ספרד, המכונות גזירות קנ"א, בהן נהרגו כ-300 יהודים, ורוב הנותרים המירו את דתם לנצרות. המשיכה קהילה יהודית מצומצמת עד שנת קצ"ה (1435) שבה הייתה עלילת דם ובעקבותיה כל היהודים במיורקה המירו את דתם לנצרות.

חלק גדול מהם המשיך בקיום המצוות בסתר, הלא הם האנוסים, שבמיורקה קבלו את הכינוי "צ'וּאֶטָה". האינקויזיציה רדפה אחר אותם האנוסים שהמשיכו בשמירת מצוות היהדות, והעלתה רבים מהם למוקד במשך השנים, עד שבשנת 1691 התקיימו סדרה של ארבעה אוטו דה פה שבהם הועלו 37 אנוסים על המוקד, רובם נחנקו לפני שנשרפו, אך שלושה מהם נשרפו חיים.

בעקבות כל המאורעות האלה, הקהילה הנוצרית במיורקה הרחיקה את צאצאי האנוסים מקרבה, והנציחה את מעמד השואטה כקהילה נפרדת ומופלית לרעה עד לפני פחות ממאה שנה.

בשנות השבעים של המאה העשרים הוקמה מחדש הקהילה היהודית במיורקה, על בסיס יהודים שהגרו לאי מארצות דוברי אנגלית, ואחר-כך נוספו עוד יוצאי צפון אפריקה, ובשנים האחרונות הצטרפו שוב צאצאי האנוסים אל הקהילה, חלקם לאחר הכרה רשמית כיהודים על ידי בתי דין בארץ ובעולם, כחברים במלוא הזכויות.

באי יושבת קהילה בת כ-20,000 נפש של צאצאי אנוסים.

מבחינה פוליטית האי עצמו מהווה יחידה פוליטית אחת הנשלטת על ידי מועצת האי של מיורקה (Consell Insular de Mallorca). כמו כן, האי כפוף לשלטונה של ממשלת הקהילה האוטונומית של האיים הבלאריים, היושבת בעיר פלמה דה מיורקה שבאי.

מבחינה גאוגרפית האי מחולק לשישה חבלים (comarques), אך לחבלים אלו אין מעמד אדמיניסטרטיבי כלשהו. עם זאת, חבלים אלו מחולקים מבחינה אדמיניסטרטיבית למספר רשויות מקומיות (municipis).

• מיורקה (כדורגל)
• איביזה
• מנורקה

• שלמה קרניאל, מיורקה, בהוצאת קוד פרסומים, רמת השרון

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: מיורקה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיורקה

• אתר האינטרנט הרשמי של מיורקה
• infomallorca.net, פורטל המכיל מידע תיירותי על מיורקה
• הדף של מיורקה באתר האיים הבלאריים
• זיו מאור, מיורקה: תחייתו של האי הנטוש, באתר הארץ, 24 ביוני 2018
• מיורקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מיורקה (ספרד), דף שער בספרייה הלאומית