אירו

המונח "יורו" מפנה לכאן. לערך העוסק בתחרות כדורגל אירופאית, ראו אליפות אירופה בכדורגל.

ערך זה עוסק במטבע אירופאי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אירו (פירושונים).

אירו^[2]
euro/ευρώ/евро

משתמשים	רשמי: מדינות "גוש האירו": אוסטריה אוסטריה איטליה איטליה אירלנד אירלנד אסטוניה אסטוניה בלגיה בלגיה גרמניה גרמניה הולנד הולנד יוון יוון לוקסמבורג לוקסמבורג לטביה לטביה ליטא ליטא מלטה מלטה סלובניה סלובניה סלובקיה סלובקיה ספרד ספרד פורטוגל פורטוגל פינלנד פינלנד צרפת צרפת קפריסין קפריסין קרואטיה קרואטיה לא-רשמי: מונטנגרו מונטנגרו קוסובו קוסובו הסכם מוניטרי: אנדורה אנדורה הוותיקן הוותיקן מונקו מונקו סן מרינו סן מרינו
סמל	€
ISO 4217	EUR
יחידות משנה
1/100	אירו סנט
מטבעות ושטרות
שטרות בשימוש	€5, €10, €20, €50, €100, €200, ו־€500
מטבעות בשימוש	1, 2[1], 5, 10, 20 ו־50 סנטים €1 ו־€2
בנק מרכזי
אינפלציה	0.9%[3]
בנק מרכזי	הבנק המרכזי האירופי
http://www.ecb.int
→ שילינג אוסטרי, פרנק בלגי, לירה קפריסאית, גילדן הולנדי, קרון אסטוני, מרק פיני, פרנק צרפתי, מארק גרמני, דרכמה, לירה אירית, לירה איטלקית, לטס, ליטאס, פרנק לוקסמבורגי, לירה מלטזית, פרנק מונקו, אשקודו, לירה סן מרינו, קורונה סלובקית, טולר סלובנית, פזטה ספרדית, לירת הוותיקן, קונה יחידת מטבע אירופית

אֵירוֹ^[2] (סמל: €; קוד: EUR) הוא המטבע האחיד ב-20 מתוך 27 המדינות החברות באיחוד האירופי – עשרים המדינות הללו מכונות כ"גוש האירו". האירו הוא המטבע השני הנסחר ביותר בשוק מטבע החוץ, אחרי הדולר האמריקאי. האירו מחולק ל-100 סנט.

על האירו אחראים הבנק המרכזי האירופי והבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות החברות. הבנק המרכזי האירופי (שמקום מושבו בפרנקפורט) אחראי בלעדית על המדיניות המוניטרית של האיחוד המוניטרי האירופי, בעוד שהבנקים המרכזיים הלאומיים, הכפופים לבנק המרכזי האירופי, אחראיים על הנפקת השטרות והמטבעות והפצתם ברחבי גוש האירו, ועל תפעול מערכת התשלומים של גוש האירו.

בכל המסמכים של האיחוד האירופי שם המטבע הוא Euro, באלפבית לטיני, ευρώ באלפבית יווני, או евро באלפבית קירילי. צורת הרבים של שם המטבע לא מוגדרת באופן אחיד, והיא משתנה משפה לשפה. במסמכים אחרים מותר שימוש בשם שונה למטבע, לפי שפת המסמך.

השם "אירו" נגזר מהמילה אירופה, ובכל שפה הוא מבוטא כפי שמבוטאת תחילתה של המילה "אירופה". מכיוון שצורת ההגייה של המילה "אירופה" משתנה ממדינה למדינה, משתנה בהתאם גם צורת ההגייה של שם המטבע.

בגרמנית מבוטא שם המטבע כאוֹירו, באנגלית מבוטא שם המטבע כ"יורו", בספרדית ואיטלקית כ"אֶאוּרו", וביוונית כ"אֶברוֹ", וכו'. יחידת המשנה קרויה אירו־סנט (Euro cent) או בקיצור סנט (cent), אבל ביוונית היא קרויה לפטה (λέπτα). בצרפתית מקובל להשתמש במילה "סַנְטִים" (centime), הן משום שכך נקרא החלק המאה של הפרנק הצרפתי, והן כדי למנוע בלבול, שכן משמעות המילה cent בצרפתית היא "מאה". באיטלקית נקרא הסנט בלשון הדיבור צֶ'נְטֶזִימוֹ (centesimo).

בעברית, שמו הרשמי של המטבע ביחיד וברבים, כפי שקבעה האקדמיה ללשון העברית, הוא "אירו", הנגזר (ונהגה) מתחילת המילה "אירופה".^[2] בנק ישראל ורוב העיתונים בעברית נוהגים על־פי הקביעה הזאת.^[2] גם הצורה "יורו" ביחיד וברבים, על־פי הגיית שם המטבע באנגלית, מקובלת בלשון הדיבור בישראל.^[2]

הקיצור לאירו בכל מדינות אירופה בהן משתמשים באותיות לטיניות הוא EUR, לפי קוד ISO 4217 של המטבע. הקוד הזה חורג מהכללים הקבועים של תקן ISO, על פיו קוד של יחידת מטבע שאינו מטבע לאומי מתחיל ב־X. ביוון ובקפריסין, שאינן משתמשות באלפבית הלטיני, נהוג קיצור שונה בתקשורת המקומית. אין סימון רשמי לסנט.

על השקת ה"אירו" הוחלט במסגרת אמנת מאסטריכט משנת 1992, בה סוכם על איחוד כלכלי ופיננסי שבמסגרתו ייקבע מטבע משותף כחלק מהאיחוד האירופי. כדי להצטרף למטבע המשותף, המדינות החברות אמורות היו לעמוד בקריטריונים מחמירים, דוגמת גירעון תקציבי של פחות מ-3% מהתמ"ג שלהן, יחס חוב של פחות מ-60% מהתמ"ג, אינפלציה נמוכה ושיעורי ריבית קרובים לממוצע האיחוד האירופי. באמנת מאסטריכט, הממלכה המאוחדת ודנמרק קיבלו פטור, לפי בקשתן, ממעבר לשלב האיחוד המוניטרי שהביא להכנסת האירו^[4].

השם "אירו" אומץ רשמית במדריד ב-16 בדצמבר 1995. מתן שם המטבע החדש מיוחס לבלגי ז'רמן פירלו, מורה לשעבר לצרפתית והיסטוריה, ששלח מכתב עם ההצעה לשם לנשיא הנציבות האירופית דאז, ז'אק סנטר ב-4 באוגוסט 1995. אותה פסגה במדריד גם החליטה על תקופת מעבר בת 3 שנים, מרגע הצמדת שערי החליפין של המטבעות שיומרו ליורו ב-1999 עד להפצת שטרות המטבע החדש ב-2002^[4].

ב-29 במרץ 1998 הודיעה הנציבות האירופית כי 11 מדינות יהיו הראשונות (מתוך 15 מדינות שהיו חברות באיחוד האירופי באותה עת) בהן יונהג האירו. לגבי מדינות אלה נקבע שהן עומדות בקריטריונים הכלכליים שהוגדרו באמנת מאסטריכט כתנאי סף להחלת המטבע האירופי האחיד^[5].

האירו הושק ב־1 בינואר 1999 והחליף את יחידת המטבע האירופית בשער חליפין זהה. באותו יום היה שווי של אירו אחד 1.17 דולר אמריקאי. האירו החליף את המטבעות שהיו נהוגים במדינות השונות עד להפיכתו להילך חוקי יחיד ב־1 בינואר 2002.

המטבעות הלאומיים הוצמדו לאירו בשער חליפין קבוע ובלתי־משתנה, ולמעשה הם הפסיקו להתקיים כמטבעות עצמאיים. השימוש במטבעות ובשטרות הלאומיים נמשך עד ה־1 בינואר 2002 (המכונה גם "יום ה-€"). ביום זה החל תהליך הוצאת המטבעות והשטרות הלאומיים מהמחזור הכספי והחלפתם במטבעות ובשטרות האירו החדשים, ולאחר תהליך חפיפה של כחודשיים, הפך האירו להיות ההילך החוקי היחיד של גוש האירו.

שערי ההמרה של המטבעות הישנים לאירו מוצגים בטבלה שמשמאל. תאריך קביעת שער החליפין של 11 המטבעות הראשונים היה ב־31 בדצמבר 1998. יוון צורפה לגוש האירו מאוחר יותר, והדרכמה היוונית הוצמדה לאירו ב־1 בינואר 2001. מטבעות נוספים צורפו במועד מאוחר יותר, ובהם הטולר הסלובני ב־11 ביולי 2006, הלירה המלטזית והלירה הקפריסאית ב־10 ביולי 2007 והקורונה הסלובקית ב־28 במאי 2008.

• סלובניה: טולר סלובני (1 בינואר 2007)
• מלטה: לירה מלטזית (1 בינואר 2008)
• קפריסין: לירה קפריסאית (1 בינואר 2008)
• סלובקיה: קורונה סלובקית (1 בינואר 2009)
• אסטוניה: קרון אסטוני (1 בינואר 2011)
• לטביה: לטס לטבי (1 בינואר 2014)^[6]
• ליטא: ליטאס (1 בינואר 2015)
• קרואטיה: קונה (1 בינואר 2023)

עם השקתו היה שוויו של אירו אחד 1.17 דולר. בתחילת דרכו הפגין האירו חולשה והגיע עד לשווי של 0.825 דולר (באוקטובר 2000), אך לאחר מכן החל במגמה של התחזקות כלפי הדולר והחל מסוף 2003 הגיע לרמות סביב 1.25 דולר לאירו והתייצב בשנים שלאחר מכן. בשנת 2007 החל המטבע להתחזק שוב, וביולי 2008, ערב פרוץ משבר האשראי העולמי במלוא עוזו, הגיע לשיא של כמעט 1.6 דולר לאירו. ממועד זה החל האירו במסע של החלשות כלפי הדולר, ומדצמבר 2009, עת היה שוויו כ־1.51 דולר לאירו, ועל רקע המשבר בגוש האירו ב-2010, החל שערו להתדרדר עד לרמות של פחות מ־1.2.

• 20 המדינות החברות באיחוד האירופי המהוות את גוש האירו (מכונה גם "מרחב האירו" – "eurozone"), ובהן האירו משמש כמטבע היחיד:

• 4 מדינות אירופיות קטנות, שאינן חברות באיחוד האירופי, חתמו על הסכמים עם האיחוד לפיהם הן רשאיות להשתמש באירו ואף להטביע מטבעות עם צד ייחודי לאותה מדינה: מונקו מונקו, סן מרינו סן מרינו, ותיקן קריית הוותיקן ו-אנדורה אנדורה.
• 5 טריטוריות של צרפת (מחוץ לאירופה): הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת, סן-פייר ומיקלון סן-פייר ומיקלון, סן מרטן סן מרטן, סן ברתלמי סן ברתלמי, ו-צרפת קליפרטון. בנוסף להן משתמשות באירו כל הטריטוריות מחוץ לאירופה שנחשבות חלק מצרפת. טריטוריות אחרות של צרפת משתמשות בפרנק CFP^[7].
• 2 מדינות באירופה שהנהיגו את האירו באופן חד־צדדי: מונטנגרו מונטנגרו ו-קוסובו קוסובו. שהיו חלק מיוגוסלביה והשתמשו בעבר בדינר היוגוסלבי. לשתי המדינות האלה אין רשות להנפיק מטבעות אירו, ואין שיתוף פעולה בינן לבין האיחוד האירופי בנוגע לשימוש באירו.

מטבע של מדינה אחת באיחוד האירופי מוצמד לאירו במטרה להחליפו כאשר יעמוד בתנאים המתאימים – הכתר הדני אשר שייך ל-דנמרק דנמרק – אך לא צפוי שיוחלף בעתיד הקרוב.

החברות הוותיקות באיחוד האירופי שלא הצטרפו לגוש האירו הן דנמרק דנמרק ו-שוודיה שוודיה, ולא צפוי כי מדינות אלו תצטרפנה בעתיד הקרוב^[8]. הממלכה המאוחדת, שהייתה חברה באיחוד האירופי מהקמתו ועד לפרישתה מהאיחוד האירופי ב-1 בפברואר 2020, נמנעה מלהצטרף לגוש האירו מאז הקמתו ופרישתה עצרה סופית את תהליך השתלבותה בגוש.

מדינות אלו התחייבו לאמץ את האירו כשיעמדו בתנאים הכלכליים הנדרשים על פי אמנת מאסטריכט. בולגריה בולגריה שהצהירה על כוונתה לבצע את המעבר בתחילת שנת 2025 ו-רומניה רומניה שהודיעה על כוונתה לעשות זאת עד תחילת 2026.

חברות נוספות באיחוד האירופי שאינן חלק מגוש האירו ואין להן לפי שעה תאריך יעד קונקרטי להחלפת המטבע הלאומי שלהן הן שלוש מתוך עשר המדינות שהצטרפו לאיחוד האירופי ב־1 במאי 2004: הונגריה הונגריה, פולין פולין ו-צ'כיה צ'כיה.

אירו הוא יחידת המטבע העיקרית. יחידת המשנה היא סנט. מאה סנטים מהווים אירו אחד.

מטבעות האירו מוטבעים בערכים של 1 סנט, 2 סנטים^[1], 5 סנטים, 10 סנטים, 20 סנטים, 50 סנטים, 1 אירו ו־2 אירו. למטבעות האירו צד אחד המשותף לכל מדינות גוש האירו, ואילו הצד השני שונה ממדינה למדינה ומותאם למורשת המקומית. עם זאת, המטבעות נחשבים הילך חוקי בכל גוש האירו, ללא תלות בהטבעה על הצד הלאומי של המטבע. לארבע מדינות בגוש האירו שאינן חברות באיחוד (מונקו, סן מרינו, אנדורה וקריית הוותיקן) יש זכות להטביע מטבעות עם הצד הייחודי להן.

הצד האחורי של מטבעות 2 אירו משמש את המדינות השונות, בנוסף לעיצוב הרגיל, גם לציון אירועים לאומיים מיוחדים. כל מדינה זכאית להטביע פעם בשנה מטבעות 2 אירו עם צד אחורי מיוחד לציון אירועים אלו.

כמו כן מוטבעים מטבעות לאספנים, שאינם מיועדים לשימוש יום־יומי ואינם מהווים הילך חוקי מחוץ למדינה בה הוטבעו.

• 
  ליטא

שטרות האירו אחידים בכל המדינות החברות בגוש האירו, והם מודפסים בערכים של 5, 10, 20, 50, 100, 200, ו־500 אירו. אף שכל השטרות חוקיים בכל מדינות האיחוד, מועט מאוד השימוש היום יומי בשטר של 200 אירו, כי שוויו רב מכדי שיבוא לשימוש רגיל בחיי המסחר, ובשטר ה-500 אירו שהוא נדיר ביותר, ובעלי חנויות רבים מסרבים לקבלו כתשלום הן משום שקשה לתת עודף ללקוח מסכום גדול זה והן משום החשש שהוא שטר מזויף ועסקים רבים אינם מוכנים לקחת סיכון בסכום גדול שכזה. השטר הפופולרי ביותר הוא שטר ה-50 אירו, והוא משמש גם כעדיפות ראשונה בכספומטים למשיכת מזומנים.

על השטרות מודפסים איורים של גשרים ושערים בדויים, לפי סגנונות אדריכליים שונים, כדי לא לקשר אותם למדינות מסוימות.

תמונה		ערך	שנה	מידות (מ"מ)	צבע שליט		השטר
צד הפנים	צד הגב						אדריכלות	המאה
		€5	2002	120 × 62 מ"מ		אפור	קלאסית	< ה5
		€10	2002	127 × 67 מ"מ		אדום	רומנסקית	ה11-ה12
		€20	2002	133 × 72 מ"מ		כחול	גותית	ה12-ה14
		€50	2002	140 × 77 מ"מ		כתום	הרנסאנס	ה15-ה16
		€100	2002	147 × 82 מ"מ		ירוק	בארוק ורוקוקו	ה17-ה18
		€200	2002	153 × 82 מ"מ		חום צהוב[9]	ברזל וזכוכית	ה19-ה20
		€500	2002	160 × 82 מ"מ		סגול	מודרנית	ה20-ה21

תמונה		ערך	שנה	מידות (מ"מ)	צבע שליט		השטר
צד הפנים	צד הגב						אדריכלות	המאה
		€5	2013	120 × 62 מ"מ		אפור[10]	קלאסית[10]	< ה5
		€10	2014	127 × 67 מ"מ		אדום[10]	רומנסקית[10]	ה11-ה12
		€20	2015	133 × 72 מ"מ		כחול[10]	גותית[10]	ה12-ה14
		€50	2017	140 × 77 מ"מ		כתום[10]	הרנסאנס[10]	ה15-ה16
		€100	2019	147 × 77 מ"מ		ירוק[10]	בארוק ורוקוקו[10]	ה17-ה18
		€200	2019	153 × 77 מ"מ		חום צהוב[9]	ברזל וזכוכית[10]	ה19-ה20

• אפרו
• פרנק CFA
• 2 אירו
• 1 אירו
• 50 אירו-סנט
• 20 אירו-סנט
• 10 אירו-סנט

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אירו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אירו

• אתר האירו, בתוך אתר הבנק המרכזי האירופי
• התנהגות האירו מול הדולר מאז השקתו
• אירופה מטילה מטבע
• האירו מגיע – תערוכת צילומים
• ynet עוברים לאירו
• גל וגנר, צעד ראשון בדרך לארצות הברית של אירופה, באתר ynet, 13 בדצמבר 2001
• השער היציג של האירו (ומטבעות נוספים), באתר בנק ישראל
• אירו או יורו?, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏24 במרץ 2010
• אירו (שטרות)
• אירו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אירו (מטבע אירופי), דף שער בספרייה הלאומית
• אלון לנדאו, שני צידי המטבע, ההיסטוריה של היורו, ספטמבר 2024

מטבעות שקדמו לאירו ומטבעות נוספים של מדינות האיחוד האירופי
מטבעות לאומיים של מדינות האיחוד שהוחלפו	שילינג אוסטרי • לירה איטלקית • פונט אירי • פרנק בלגי • מארק גרמני • גילדן הולנדי • גילדן דרום גרמני • דרכמה יוונית • פרנק לוקסמבורגי • לטס לטבי • ליטאס ליטאי • לירה מלטזית • טולר סלובני • קורונה סלובקית • פזטה ספרדית • אשקודו פורטוגלי • מרק פיני • פרנק צרפתי • לירה קפריסאית • קונה קרואטית • קרון אסטוני
מטבעות אחרים שהוחלפו	יחידת מטבע אירופית (אקו) • פרנק מונוגסקי • לירה סן מרינזית • לירת הוותיקן
מטבעות ב-ERM II	כתר דני
מטבעות אחרים שלא הוחלפו	ליש"ט בריטית • קורונה צ'כית • פורינט הונגרי • זלוטי פולני • קרונה שוודית • לב בולגרי • לאו רומני