קטגוריה:משלי כ ח

על-פי הפשט, הפסוק עוסק במלך בשר ודם. החידוש בפסוק הוא, שהמלך יושב על כיסא דין ושופט בעצמו, וכן מפקח על מערכת-המשפט בעיניו שלו (מלבי"ם על פסוקנו מרחיב בזה). הוא לא עוסק רק בעניינים לאומיים כיחסי חוץ וביטחון, אלא גם בעניינים פרטיים כמשפט בין אדם לחברו (ראו עין איה על ברכות).

זו היתה השקפתו של משה רבנו, ששפט את בני ישראל בעצמו, (שמות יח יג): "וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב". רק כשיתרו אמר לו, (שמות יח יח): "נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ, כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ", הסכים משה למנות שופטים בערכאות נמוכות יותר, מתוך חוסר-ברירה. וגם אז המשיך משה לשפוט בעצמו במקרים הקשים, (שמות יח כו): "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם".

זו היתה גם השקפתו של דוד המלך, (שמואל ב ח טו): "וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ". וכן עשה שלמה בנו מייד לאחר שה' נתן לו חכמה, (מלכים א ג טז): "אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו"*. מלך אחר היה, אולי, מזלזל בנשים הללו ושולח אותן לבית-משפט ברמה נמוכה יותר. אבל שלמה ישב בעצמו על כיסא המשפט. (מלכים א ג כח): "וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט"*.

נימוק להשקפה זו נמצא ב(קהלת ה ז): "אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה - אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ, כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם", "כלומר: אם תראה עושק וגזל ואין משפט במדינה, דע שהסיבה לזה, מפני שהשופט העליון הגבוה אשר במדינה אינו משגיח על המשפט בעצמו, רק מסר הנהגת המשפט להשר המשנה אשר תחתיו, והשר מסר לאשר תחתיו, והנעשקים לא יוכלו להגיע צדקתם אל המלך עצמו, כי אז יצוייר שהשופטים הקטנים לא ישגיחו לעשות משפט, או שאין כוח בידם, או שיטו אחרי הבצע והשוחד" (מלבי"ם על משלי כ8).

כך קרה בימי שמואל הנביא, כאשר שמואל היה זקן ומינה את בניו לשפוט במקומו, (שמואל א ח ג): "וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בדרכו[בִּדְרָכָיו], וַיַּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיִּטּוּ מִשְׁפָּט"*.

המלך האידיאלי, משיח בן דוד, יחזור למנהגו של משה רבנו וישפוט את העם בעצמו. אולם בניגוד למלך בפסוקנו, המזרה בעיניו כל רע, המשיח (ישעיהו יא ג): "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה', וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ; וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אֶרֶץ; וְהִכָּה אָרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע".

לפי פירוש זה, מזרה = מעיף ומגרש לכל הרוחות, כמו שמעיפים מוץ כאשר זורים את התבואה, כמו ב(משלי כ כו): "מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן"*. המלך החכם, בעצם העובדה שהוא מסתכל בעיניו על מערכת המשפט, כבר מזרה ומסלק משם את הרע, שכן "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, ואור המנורה הינו השוטר היעיל ביותר" (לואיס ברנדייס, שופט אמריקאי-יהודי).

על-דרך הדרש, הפסוק עוסק במלך מלכי המלכים, הקב"ה, הנמשל לשופט היושב על כיסא, (דברי הימים ב יח יח): "וַיֹּאמֶר: לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר ה': רָאִיתִי אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים עַל יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ".

לפי פירוש זה, מזרה = פורש ושוטח כמו רשת, כמו ב(משלי א יז): "כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף"*. (מצודות).

כאשר ה' יושב על כיסא דין, הכל גלוי לפניו, הוא רואה בעיניו את כל הרע הנסתר. בפרט "בחודש תשרי, שאז המלך הקדוש יושב על כיסא דין, וכל באי עולם עוברים לפניו לקבל את גזרתם" (רמ"ד וואלי). אחת התפילות החוזרות בימים אלה מתחילה במילים "אל, מלך יושב על כיסא רחמים"; נראה שהתפילה הזאת מקורה בפסוק שלנו - היא מבקשת מה', שלא יישב על כיסא דין, שבו הוא רואה בעיניו את כל הצדדים הרעים שלנו, אלא יישב על כיסא רחמים, ויראה בעיניו דווקא את הטוב.