מקל

מַקֵּל (גם: מַקַּל)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מקל
הגייה^*	makel
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר או נקבה^[1]
שורש	אינו ברור (הוצעו השורשים: מקל/נקל/וקל/קלל); ראה בסעיף "גיזרון"
דרך תצורה	לא מבוררת (תלויה בשורש); הנטייה היא על דרך משקל:מַקְטֵל
נטיות	ר׳ מַקְּלוֹת; מַקֵּל־ וגם מַקַּל־; כ׳ מַקְּלִי, מַקֶּלְךָ, מַקְּלוֹ, מַקֶלְכֶם

לשון המקרא מוט עץ קצר, המשמש להישענות בהליכה, להכאה ועוד.
- ”וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן“ (בראשית ל, פסוק לז).
- ”מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם“ (שמות יב, פסוק יא).
- ”וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל“ (במדבר כב, פסוק כז).
- "לא יכנס להר הבית במקלו ובתרמילו" (משנה ברכות ט ה).
- "יקח מקל וישב על דרך הראשון" (רש"י על בבא קמא כח,א)
- ”הוא מחטט ומחטט במקלו ברפידות הקש והגבבא“ (אצל, מאת אורי ניסן גנסין, בפרויקט בן יהודה).
עברית חדשה פיסה מאורכת של חומר כלשהו.
- מקלות קינמון מעולים להשבחת טעמם של תבשילים.
לשון ימי הביניים (טעמי המקרא) מין טעם משרת.
- "ששי הוא המסכן, שהוא לתחתית שכן, בשני מקלות לתכן" (אהרן בן אשר, דקדוקי הטעמים, סי' יז).
- "והעשרה משרתים הם שופר מפזז ושופר הפוך וצנורית ומקל ודהויה ושוכב ונטויה ומארכה ושלשלת" (הוריית הקורא ג', עניין הטעמים והמשרתים).
לשון ימי הביניים מין צמח.
- "ושמן נרדי ושמן החבושים והרמוניאק והמקל היהודי" (קבוצי גלינוס, ב, כ"י פריס).

גיזרון

מקור המילה אינו ברור. יש המדמים למצרית ma-ki-ru (אבן שושן). הצעות נוספות רוכזו בידי מילון בן יהודה ו-BDB, כלהלן:
ר' יונה אבן ג'נאח ורד"ק קבעו את השורש מקל, אך כתבו שאפשר שהוא נקל (ומכאן הדגש ב-ק') במשקל מַקְטֵל.
גזניוס, יוליוס פירסט ואחרים הניחו גם הם שהשורש הוא מקל, ודימו ל"בקל" באתיופית ובערבית (بقل) שמשמעו צמח.
יש שגזרו מ"נקל" (نقل) בערבית במשמעות עבר ממקום למקום.
יש שגזרו (Schwally ZAW xi. 1891, 170 f.) משורש קלל במשמעות של ניעור, התנועה שעושה המכשף עם המטה ( ”קִלְקַל בַּחִצִּים“ (יחזקאל כא, פסוק ב).
בארת (ZMG xii. 1887, 616) הציע את השורש קל והשווה לقُلَةٌ (קֻלַתֻן) - מקל שמונע על ידי אחר (ראה BDB, ערך מקל).
במילון בן יהודה הציע את המקור בשורש וקל (وقل) הערבי, שמשמעו "הלך ועלה על ההר", "ומשקל מַקֵּל כמו מדע, והכוונה בו דבר ישתמשו בו להעליה בהר, כי בודאי ראשית התשמיש במקל היה להשען עליו בעליה בהר" (מילון בן יהודה, ערך מקל, עמ' 3279, הערה 2).

צירופים

נגזרות

מילים נרדפות

(להוראה 1)

תרגום

התרגומים הם להוראה (1) ומתאימים לעתים להוראה (2). הוראות (3), (4) נדירות ואין להן תרגום מבורר. ראה בערך האנגלי לתרגומים נוספים להוראות שונות.

אוקראינית: палиця‏‏‏‏
איטלקית: bastone‏‏‏‏
אלבנית: shkop‏‏‏‏
אנגלית: stick‏‏‏‏
אפריקנית: stok‏‏‏‏
ארמנית: փայտ‏‏‏‏
בולגרית: пръчка‏‏‏‏
גרמנית: Stab‏‏‏‏
דנית: kæp‏‏‏‏
הולנדית: stok‏‏‏‏
הונגרית: bot‏‏‏‏
זולו: induku‏‏‏‏
טורקית: çubuk‏‏‏‏
יוונית: ραβδί‏‏‏‏
יפנית: 枝‏‏‏‏
לטבית: rīkste‏‏‏‏
לטינית: baculum‏‏‏‏
מלאית: batang‏‏‏‏
מקדונית: стап‏‏‏‏
סינית: 棍‏‏‏‏
סיציליאנית: bastuni‏‏‏‏
ספרדית: palo, fuste‏‏‏‏
פורטוגלית: pau‏‏‏‏
פינית: keppi‏‏‏‏
פרסית: چوب‏‏‏‏
צרפתית: bâton‏‏‏‏
קוריאנית: 막대기‏‏‏‏
קטלנית: garrot‏‏‏‏
רומנית: băț‏‏‏‏
רוסית: па́лка‏‏‏‏
תאית: ดุ้น‏‏‏‏

מידע נוסף

בהחלטות האקדמיה ללשון העברית מוזכרת המילה אגב אורחא כדוגמה למשקל מַקְטֵל, אך אין זאת אלא שהיא נוטה כמו משקל זה; ב"מאגרים" של המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית מצוין שורש המילהמ כמקל.

בלשון חז"ל (עברית שבתלמוד) נמצאת בלשון נקבה זרק מקל בפניה (בפני עבודה זרה) חייב ונאסרת (המקל נאסרת כתקרובת) [בבלי עבודה זרה נא. רמב"ם הלכות ע"ז פ"ג].

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: מקל

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מקלות

סימוכין

הערך מקל במילונים ובאנציקלופדיות הבאים:

מילון אבן-שושן, מחודש ומעודכן לשנות האלפיים, ישראל 2003
מילון בן יהודה, כרך ז.
BDB - Brown-Driver-Briggs Hebrew and English Lexicon, Oxford 1906

כתבי העת המוזכרים לעיל בקיצור, על פי המצוטט ב-BDB, הם:

מֵקֵל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מקל
הגייה^*	mekel
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ק־ל־ל א
דרך תצורה	משקל מַקְטִיל
נטיות	ר׳ מְקִלִּים; נ׳ מְקִלָּה, נ"ר מְקִלּוֹת

לשון חז"ל אדם הנוטה להקל, הפוסק באופן שאינו מחמיר.
- ”הלכה כדברי המקל“ (בבלי, מסכת עירובין – דף מו, עמוד א)
- בוא נלך לרב הזה, הוא מקל.
עברית חדשה בהשאלה: דבר המאפשר הפחתה בעונש.
- הנאשם שוחרר עקב הנסיבות המקלות.

גיזרון

תואר בינוני של הפועל הקל.

ניגודים

מחמיר

=

ראו גם

קולא.

↑ בלשון חז"ל ראה מידע נוסף

[1] בלשון חז"ל ראה מידע נוסף

[1]