נחילי ארבה נקראים גם ילק, חסיל, וגזם. יש פרשנים שסבורים שאלה שמות של מיני ארבה, ויש פרשנים שסבורים שאלה שלבי התפתחות של הארבה, כשהילק זה השלב הראשון, החסיל השני, לאחריו הגזם ושלב הבוגר זה הארבה . ה"חסיל" עצמו זכה בשם זה, כנראה, משום אותן שדות שחוסלו בעטיו. [דרוש מקור]
לשון חז"ל (ימאות) ספינת משא; סירת־משא לפריקה ולטעינה של אניות־ים בשפך נהר או במבוא ים; ספינה קטנה שטוחת־תחתית ונמוכת־שוקע.
”בא רבי חנינה בן אנטיגנס ודרשה בעירו (עריבת) אריבת-הירדן למה היא טמאה. מפני שממלין אותה פירות ומוליכין אותה מן הים ליבשה ומן היבשה לים“ (ירושלמי, מסכת שבת – דף ל, עמוד ב)
"נוכח המפרץ התמזגו הים והשמיים בלי סימן של חיבור, ובמרחב המבהיק דומים היו מפרשׂיהן הדהוּנים של האַרבּוֹת הנמשכות בזרם כעומדים בלי זיע [...]." (ג'וזף קונרד, בלב המאפּלייה. מאנגלית: מרדכי אבי שאול, 1961)
סירת משוטים מעוטרת ומקושטת, להסעת ראשי הממלכה ושריה בטקסים ממלכתיים.
תהלוכת הארבות המלכותיות של תאילנד היא ארוע מרהיב המושך רבבות תיירים.
בשימוש מודרני: כלי שיט ללא סיפון, בעל תחתית שטוחה ובדרך כלל ללא אמצעי הנעה משלו, המשמש להובלת מטענים בנהרות, תעלות שיט או נמלים.
"ארבה" - כלי שיט העשוי לשוט ואשר אין לו אמצעי הנעה. (תקנות הספנות (נמלים) התשס"ב-2002)
תיבת ארבה הנ"ל גזורה משורש מקראי ארכאי: א-ר-ב שעינינו תנועת ידים שתי וערב כתנועותיו של העוסק באריגה ומכאן הצירוף המופיע במקרא: 'אׇרְבּ֥וֹת-יָד' משום תנועות הידיים הנמרצות (או הרבּות) של השוחה או הטובע במים. מופיע במקרא כצירוף 'ארבות-ידיים' - שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אין פסוק יד בפרק כה בספר ישעיהו. ”וּפֵרַ֤שׂ יָדָיו֙ בְּקִרְבּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר יְפָרֵ֥שׂ הַשֹּׂחֶ֖ה לִשְׂח֑וֹת וְהִשְׁפִּיל֙ גַּאֲוָת֔וֹ עִ֖ם אׇרְבּ֥וֹת יָדָֽיו“ (ישעיהו כה, פסוק יד). ולפיכך ספינת הארבה קבלה את שמה משום תנועת המים השוצפת אותה מפיקה ספינת הארבה במשוטה. מופיע בארמית: "ארבא", צורת רבים "ארבי". "ארבא דחיטי דטבעא בחישתא" (פסחים מ ב) (תרגום: ארבה של חיטה שטבעה בתעלה.) "ארבא דמורייסא דאתי לנמילא דעכו" (עבודה זרה לד ב) (תרגום: ארבה של ציר דגים שבאה לנמל עכו.)
יש שהשוו לרוסית בהגיית: אַרבַּה (арба) כמילה שהגיעה מסורית ללשון ערבית בהגיית: ערבַּא (عربة בהוראת קרון) דרך טורקית-טטארית ומשם לרוסית בהוראת: עגלה רתומה לסוס או שוורים עם שני גלגלים גדולים
ועד הלשון העברית, מונחי ספנות (ת"ש-תש"א), 1940; האקדמיה ללשון העברית, מונחי ימאות (תשי"ב), 1952; מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.