נבוט
נָבוּט
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | נבוט |
| הגייה* | navut |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | נ־ב־ט ב |
| דרך תצורה | משקל קָטוּל |
| נטיות | נ׳ נְבוּטָה, ר׳ נְבוּטִים, נ"ר נְבוּטוֹת |
- זרע של צמח שנבט.
- לחם מחיטה טרום נבוטה
גיזרון
עריכה- מן הפועל נבט שנמצא בלשון חז"ל בארמית.
צירופים
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: word
ראו גם
עריכה| השורש נבט ב | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
נַבּוּט
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | נבוט |
| הגייה* | nabut |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | נ־ב־ט |
| דרך תצורה | משקל קַטּוּל |
| נטיות | |
- אלה, מקל להכות בו.
- הפחה של יפו כונה אבו־נבוט, כי נהג לשאת אלה.
גיזרון
עריכה- המילה חדרה לעברית החדשה מערבית טורקית או פרסית, ומתועדת לראשונה בספרו של יוסף חיים ברנר "מכאן ומכאן", שיצא לאור ב-1911.(מתוך אתר-"מאגרים")
- מערבית: أنبوبة الزمر (אונבּובּת אל זַמר). בהוראת 'מוט חלול מן קנה סוף'. ומן מצלול וצורת הביטוי הערבי ניתן להבחין בתיבת נבוב המשתקפת לה בתוככי הביטוי שמקורו כנראה מן מצרית-קדומה בכתב חרטומים abwt ,בהוראת 'מקל בצורת מזלג' להלן הירוגליף עבְּ-אֻ-ט:
מילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: cudgel, club
- ערבית: نبوت
- רוסית: дубина, дубинка