שנת השא

• בשנה מסוג השא חל ראש חודש בשבת שלוש פעמים. ראש חודש חשוון חל בימים שישי ושבת, ראש חודש אדר חל בימים שישי ושבת וראש חודש אב חל בשבת.
• צום גדליה נדחה ליום ראשון, עשרה בטבת חל ביום שישי, תענית אסתר חלה ביום חמישי, תענית בכורות מוקדמת ליום חמישי, ושבעה עשר בתמוז ותשעה באב חלים שניהם ביום ראשון.
• כ"ד בתשרי חל בשבת, ולכן יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל נדחה ליום ראשון, כ"ה בתשרי.

• חנוכה חל בימים חמישי עד חמישי, הדלקת נר ראשון ביום רביעי בערב.
• ט"ו בשבט חל ביום חמישי.
• ט"ו באדר חל בשבת, ולכן שושן פורים נחוג שלושה ימים - בערים שהיו מוקפות חומה - מיום שישי י"ד באדר ועד יום ראשון ט"ז באדר - זהו פורים משולש.

• י"ד בניסן, ערב פסח, חל בשבת, ולכן חלים דיני ערב פסח שחל בשבת.

• כ"ז בניסן חל ביום שישי, ולכן יום הזיכרון לשואה ולגבורה מוקדם ליום חמישי כ"ו בניסן

• ה' באייר חל ביום השבת, ולכן יום העצמאות מוקדם ליום חמישי ג' באייר ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מוקדם ליום רביעי ב' באייר.

• תענית שני בתרא חל בפסח שני, ונחלקו המנהגים אם לומר סליחות ולצום.^[2]
• ל"ג בעומר חל ביום שישי והמדורות מתקיימות ביום חמישי בלילה.
• שבועות חל ביום שני.

בשנת השא 51 שבתות כאשר בשלוש מתוכן לא קוראים פרשה: שבת יום הכיפורים, שבת חול המועד סוכות ושבת של שביעי של פסח. בשנת השא לא קוראים כלל את פרשת וילך, מכיוון שהיא נקראת לפני ראש השנה בשנה הקודמת ואחרי ראש השנה בשנה הבאה.

על מנת להתאים את מספר הפרשות הנקראות בשבת (52, פרשת וילך לא נקראת ופרשת וזאת הברכה נקראת בשמחת תורה שחל ביום חמישי בארץ ישראל וביום שישי בחוץ לארץ) עם מספר השבתות בהן קוראים פרשה (48), מחוברות הפרשות תזריע ומצורע, אחרי מות וקדושים, בהר ובחוקותי ומטות ומסעי. זוהי השנה הפשוטה היחידה בה פרשיות ויקהל ופקודי נקראות בנפרד (ויקהל - פרה ופקודי - החודש) מכיוון שבין שמחת תורה (שחל ביום ה') לפסח (שחל ביום א') יש שבת עודפת על שנה רגילה.

פרשות בהן לא קוראים את ההפטרה הרגילה:

• פרשת נח - קוראים את הפטרת ראש חודש "השמים כסאי".
• פרשת תולדות - קוראים את הפטרת מחר חודש.
• פרשת מקץ - השבת בתוך חנוכה קוראים את הפטרת חנוכה "רני ושמחי".
• פרשת תרומה - שבת שקלים קוראים את הפטרת פרשת שקלים. שבת זו היא גם ראש חודש, ולכן מוציאים בה שלשה ספרי תורה.
• פרשת תצוה - קוראים הפטרה של שבת זכור.
• פרשת כי תשא - בירושלים קוראים את הפטרת פורים, בשאר המקומות קוראים את ההפטרה הרגילה.
• פרשת ויקהל - קוראים את הפטרת פרשת פרה.
• פרשת פקודי - קוראים את הפטרת פרשת החודש.
• פרשת צו - בקהילות שנהוג לקרוא הפטרת שבת הגדול בערב פסח קוראים את הפטרת שבת הגדול.
• פרשת מטות-מסעי - נחלקו הראשונים והקהילות אם הפטרת "שמעו" (ההפטרה השנייה של תלת דפורענותא) דוחה גם את הפטרת ראש חודש; בק"ק פראג הפטירו שמעו,^[3] וכן נוהגים היום ברוב הקהילות, ואילו בק"ק פוזנא הפטירו הפטרת שבת ר"ח.^[4]

בשנים מסוג השא מתרחשת תופעה נדירה - קוראים את ההפטרה הרגילה של פרשת משפטים.