טורצ'לו

לאחר נפילתה של האימפריה הרומית, בעקבות הפשיטות הרבות של שבטים גרמניים על צפונה של איטליה, ובעיקר לאחר פשיטת אטילה ההוני והרס העיר אלטינום בשנת 452, נימלטו רבים מתושבי קו החוף לאי טורצ'לו והתיישבו בו.

אף שאזור ונטו היה חלק מהאימפריה הביזנטית, המשיכו פשיטות על האזור, ופליטים רבים, בהם הבישוף של אלטינו עברו לאיי לגונת ונציה. הבישוף הביא אל האי את שרידי הליודורוס הקדוש, שהפך לקדוש המגן של האי.

האי טורצ'ילו שמר על קשרי מסחר עם קונסטנטינופול והפך למעשה למוצב של האימפריה הביזנטית (על אף קרבתו היחסית לרומא).

במהלך השנים גדל היקף המסחר של האי, ובמאה ה-10 התגוררו באי כ-10,000 תושבים, שהתפרנסו בעיקר ממסחר.

התייבשות הלאגונה סביב האי והפיכתה לביצה הביאו לעזיבת האי. התגברות המלריה וסתימת התעלות מנעו מספינות הסוחר מלהגיע לאי, והאוכלוסייה עזבה אותו ועברה לאיי מוראנו ובוראנו ולעיר ונציה.

בשנת 1948 התגורר באי הסופר ארנסט המינגוויי ובעת שהותו באי כתב חלק מ"מעבר לנהר ואל תוך היער".

בראשית המאה ה-21 התגוררו באי כ-20 תושבים בלבד.

במהלך שנות ירידת קרנו של האי, נהרסו הארמונות הרבים והמנזרים הרבים שהיו בו (בשיאו היו באי 12 מחוזות כנסייתיים ו-16 מנזרים). המבנים פורקו ונעשה בחומריהם שימוש על מנת לבנות מבנים בעיר ונציה.

האתר המרכזי באי הוא קתדרלת סנטה מריה אסונטה שנוסדה בשנת 639, וכנסיית סנטה פוסקה מהמאה ה-11.

בתוך שני ארמונות ששרדו מהמאה ה-14 (הפאלצו דל'ארקיבו והפאלאצו דל קונסיליו) ממוקם המוזיאון של האי.

  מדיה וקבצים בנושא טורצ'לו בוויקישיתוף

• טורצ'לו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)