[go: up one dir, main page]
More Web Proxy on the site http://driver.im/לדלג לתוכן

LCD

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תת פיקסל של צג LCD צבעוני

LCD (ראשי תיבות של Liquid Crystal Display; קרי: תצוגת גביש נוזלי) היא טכנולוגיית צגים דקים העשויים ממספר מקטעים. בדרך כלל, כל מקטע מהווה מרכיב צבע אחד של פיקסל. צריכת האנרגיה הנמוכה, הפכה את הטכנולוגיה למתאימה לשימוש במכשירים אלקטרוניים ניידים המופעלים באמצעות סוללה. יתרונות נוספים של עובי קטן, משקל נמוך, רוחב וגודל תצוגה וכן קלות ההתקנה, נותנים לטכנולוגיה עדיפות גם לייצור צגי מחשב וטלוויזיות.

כל מקטע (או תת-פיקסל) בצג מורכב מאוסף מולקולות הגביש הנוזלי, הנתונות בין שתי אלקטרודות שקופות, ובין שני מקטבים אשר בדרך כלל מצויים בקיטוב אנכי זה לזה. ללא מולקולת הגביש, אור שיעבור דרך אחד המקטבים, ייחסם על ידי השני. מולקולות הגביש מסתדרות בסיבוב כך, שאור שיעבור דרכם ישנה את קיטובו בהדרגה ויוכל לעבור דרך המקטב השני.

מולקולות הגביש הן בעלות צד חיובי וצד שלילי מבחינה חשמלית. כאשר מופעל שדה חשמלי (על ידי מתח באלקטרודות) יסתובבו המולקולות כתוצאה מהכוח האלקטרוסטטי. שינוי זווית המולקולות יגרום לשינוי קיטוב האור, כך שחלק מהאור ייחסם במקטב. רמת המתח המופעל באלקטרודה שולטת על מידת האור העובר.

הפיתוח הראשוני היה פתרון של תצוגה מונוכרומטית לאור יום של ספרות, בעיקר עבור שעונים דיגיטליים. התצוגה ניצלה את העובדה שאור שעובר בגבישים מסוימים משנה את מישור הקיטוב שלו לפי המתח המופעל על הגביש. הטכנולוגיה התפתחה במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 לטכנולוגיה הנפוצה במערכות דיגיטליות, כמסכי מחשב, טלוויזיה, מצלמות ונגני מוזיקה דיגיטליים. טכנולוגיה זו הומצאה והוצגה לראשונה על ידי חברת שארפ היפנית שהיא גם בעלת הפטנט לייצור בטכנולוגיה זו. הדגמים הראשונים שעשו שימוש בטכנולוגיית LCD היו שעונים דיגיטליים ומחשבונים אלקטרוניים שהוצגו על ידי שארפ ב-1973.

שליטה באלקטרודות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליטה ישירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שליטה על ידי מטריצה של פיקסלים מול שליטה ישירה במקטע באמצעות Seven Segment Display

בתצורה הפשוטה ביותר, כל אלקטרודה מחוברת ישירות למעגלי הבקרה. צורה זו מתאימה למחשבונים או שעוני יד דיגיטליים, והיא מבוססת בדרך כלל על רכיב אלקטרוני בשם Seven Segment Display (אנ'), אשר מסוגל להציג כל סיפרה בין 0–9 (ואת הסמלים ההקסדצימלים A-F) באמצעות הדלקה וכיבוי של 7 מקטעים נפרדים (ראו תמונה משמאל/למעלה). בצג מחשב או טלוויזיה בהם ישנם יותר ממיליון סגמנטים (תת-פיקסלים) לא סביר לשלוט בכל אחד בנפרד ולכן פותחו שתי שיטות להתגבר על כך: מטריצה פסיבית ומטריצה אקטיבית.

מטריצה פסיבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטריצה פסיבית היא מערך פשוט של אלקטרודות שקופות המונחות על לוחות הזכוכית העוטפות את הגבישים הנוזליים במסך – על לוח זכוכית אחד מולבשות אלקטרודות אופקיות (שורות) ועל האחר מולבשות אלקטרודות אנכיות (טורים). שתי האלקטרודות מחוברות למעגל חשמלי משולב. על מנת להאיר פיקסל מסוים במסך נשלח מטען בשורה ובטור המתאים לפיקסל. כאשר המטענים נפגשים באותו פיקסל הגביש משנה את זוויתו ומאיר את הפיקסל. בדרך זו מוארים הפיקסלים המתאימים על המסך ואנו חוזים בתצוגה בשלמותה. בעיות שנוצרות עקב שימוש בשיטה זו היא זמן תגובה נמוך ומתח לא מדויק שנשלח לאלקטרודות. זמן התגובה הנמוך מתבטא ביכולת המסך לרענן את התצוגה. דוגמה קלאסית לכך היא גרירת העכבר לרוחב המסך וצפייה במין "שובל רפאים" שנוצר עקב אי היכולת לרענן את המסך במהירות מספיקה. הבעייתיות במתח מתבטאת בירידה בחדות של המסך, כיוון שמטען המתח שנשלח מסובב את הגביש באותו הפיקסל, המתח מסובב חלקית גם את הגבישים מסביב לאותו הפיקסל, מה שמביא לירידה בחדות ולתמונות מעט מעורפלות.

מטריצה אקטיבית (TFT)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטריצה אקטיבית (Thin Film Transistors) היא שיטה בה מסודרים במטריצה קבלים וטרנזיסטורים. על מנת להאיר פיקסל, הקבלים באותה השורה מודלקים, ונשלח זרם לאורך הטור המתאים. כל השורות בהן עובר הזרם לא יאירו, חוץ מהפיקסל המיועד כיוון שהקבל של אותו פיקסל יקבל את הזרם וישמור בטרנזיסטור את המטען, עד מחזור הרענון הבא. בינתיים, המטען בטרנזיסטור מסובב את הגביש בהתאם כך שהפיקסל מאיר. ניתן לשלוט בזרם וכך לא לסובב לגמרי את הגביש אלא רק מעט כך שהפיקסל מאיר בחוזק שונה.

יצירת האור והצבע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האור שעובר דרך הגביש הנוזלי יכול להגיע מהסביבה, כמו בשעונים דיגיטליים, או על ידי תאורה אחורית מיוחדת. עד לסוף העשור הראשון של שנות ה-2000, השיטה הפופולרית הייתה תאורה פלואורסצנטית קרה (CCFL). החל מהעשור השני של שנות ה-2000, נעשה שימוש בתאורה מבוססת דיודה פולטת אור (LED). קיימת גם שיטה נוספת ויקרה יותר, והיא שימוש בלדים בשלושה צבעים כך שיתקבל אור רקע לבן. כדי להפוך את האור הלבן לתצוגה צבעונית נדרשים מסנני צבע (color filters). כדי ליצור צג צבעוני נדרשת שליטה לכל פיקסל בשלושה צבעים לפחות. בדרך כלל הפיקסל מחולק לשלושה מקטעים: אדום, כחול וירוק.

מרחב הצבע שניתן ליצור תלוי במידת הרוויה של כל צבע בסיס. במקרים רבים לא מגיעים צגים המבוססים על תאורה פלאורוסצנטית או תאורת LED לבנה וכן מסנני צבע לכל מרחב הצבע שמסך מסוג שפופרת קרן קתודית (CRT) מסוגל להציג. (הגדרה מקובלת למרחב של CRT הוא sRGB). שימוש בלדים בשלושה צבעים משפר מצב זה ואף מאפשר הצגת מרחב צבע גדול יותר מ-CRT רגיל. תאורת LED מסוג זה, עודנה נדירה ביותר, וצגים בעלי תאורה זו נמצאים בעיקר בשימושים מיוחדים בלבד הדורשים איכות צבע גבוהה מאוד. החברות סמסונג והייסנס, משתמשות בתאורת LED אחורית המבוססת על נקודות קוונטיות במקום זאת שהיא זולה יותר לייצור ויעילה יותר בשל השימוש בלדים כחולים בלבד היעילים יותר מלדים בהירים בצבעים אחרים.

רוב צגי ה-LCD בעלי תאורת LED הזמינים כיום בשוק, משתמשים במערכי לדים לבנים אשר נמצאים לרוב בפינות המסך, אך לפעמים גם מאחוריו. לצגים אלו יש מרחב צבע וכן ניגודיות נמוכים באופן משמעותי מזה של צגי LCD עם תאורה פלואורסצנטית קתודה קרה (אם הם בעלי פאנל זהה)(למעט מסכים עם תאורת LED על כל שטח המסך בעלת יכולת של עמעום מקומי במקרה של ניגודיות דינמית), בשל הספקטרום של ה-LED הלבן, שרחב הרבה יותר ומורכב ברובו מפסגה צרה בכחול ופסגה רחבה בצהוב, ולא מפסגות צרות של כל שלושת צבעי היסוד כמו במקרה של תאורה פלואורסצנטית קתודה קרה. למשל צג LCD עם תאורה פלואורסצנטית ופאנל TN יציג תמונה באיכות צבע גבוהה יותר מצג LCD עם תאורת LED לבנה ופאנל זהה.

לאחרונה הופיעו מסכים בהם נוצר הצבע על ידי ריבוב זמני בין לדים צבעוניים. באופן עבודה זה, כל פיקסל משנה את רמתו שלוש פעמים במהלך מסגרת (FRAME) אחת. בכל פעם, נדלק LED בצבע אחר בהתאמה. מכיוון שקצב שינוי זה מהיר מתגובת העין, מתקבלת תמונה ללא ריצוד.

עוד שיטה להרחבת תחום הצבעים האפשרי הוא שימוש ביותר משלושה צבעי בסיס.

החל משנת 2009, שמה של הטכנולוגיה שובש, והמילה "LED" החליפה את המילה "LCD" לתיאור טכנולוגיית התצוגה בתעשיית המחשבים והאלקטרוניקה הבידורית. הדבר נגרם בעקבות קמפיין פרסומי של חברת סמסונג לטלוויזיות LCD עם תאורה אחורית מסוג LED במקום תאורה פלואורסצנטית, שנוצר בשנה זו, אשר השתמש כביכול במונח "LED TV" לתיאור סוג הטכנולוגיה שבה יוצרת הטלוויזיה החדשה של סמסונג תמונה, במטרה לעשות את הרושם שהטלוויזיות של סמסונג מבוססות על מצג מסוג דיודה פולטת אור (LED Display), כאשר בפועל מדובר בטלוויזיות עם מצג גביש נוזלי ותאורה אחורית מסוג שונה מזו של רוב טלוויזיות ה-LCD שהיו בשוק באותה התקופה.

ההצלחה המסחררת לה זכה הקמפיין הפרסומי המטעה, גרם להפיכת המילה "LED" (ראשי תיבות של Light Emitting Diode [דיודה פולטת אור]) לשם גנרי למסך LCD, ולדחיקה הצידה של השם הנכון, "LCD" (ראשי תיבות של Liquid Crystal Display [מצג גביש נוזלי]), בתחום המחשבים והאלקטרוניקה הבידורית. זאת למרות שצגים אלה אינם משתמשים במצג מסוג דיודה פולטת אור (LED Display: טכנולוגיה המשמשת צגי ענק לצורכי פרסום חוצות), אלא במצג גביש נוזלי, וכן שמצג מסוג זה הוא עדיין הנפוץ ביותר בשימוש בצגי מחשב ובטלוויזיות.

עקב קמפיין מטעה זה, אשר גרם לרוב החברות, המפרסמים, המשווקים, החנויות והציבור להשתמש במילה "LED", לתיאור צג מחשב או טלוויזיה שמשתמשים בטכנולוגיית תצוגה או הקרנה שאיננה מבוססת על LED, ובמקרים קיצוניים (כמו בישראל למשל), אף כשם נרדף למכשיר טלוויזיה, הגוף המפקח על אמת בפרסום בבריטניה, ה-ASA (ראשי תיבות של Advertising Standards Authority), פסל את הקמפיין של סמסונג בבריטניה עקב הטעיית הציבור ומידע שקרי בפרסום[1].

בשנים האחרונות, נוצרו מספר נגזרות למונח "LED" (כמו QLED ו-ULED) לתיאור מצג LCD עם תאורת LED אחורית[2][3]. השמות, שהומצאו על ידי סמסונג (QLED) והייסנס (ULED) בהתאמה, מתייחסים לצגי LCD עם תאורת LED העושה שימוש בנקודות קוונטיות[4]. כמו כן, מונח עוד יותר חדש שהתפתח לאחרונה, "Mini-LED", מתייחס לצג LCD עם תאורה של דיודות LED מיקרוסקופיות[5], ואין לבלבל בינו לבין המונח "MicroLED"(אנ') שמתאר תצוגת LED אמיתית (LED Display), רק בגודל של טלוויזיה ביתית, צג מחשב או טלפון חכם, במקום בגודל של מסך חוצות או להופעות.

על אף שצגי LCD בצבע מלא, מוארים על פי רוב על ידי תאורה אחורית, ישנם מקרים חריגים כדוגמת הקונסולה הניידת של נינטנדו, הגיימבוי (Gameboy Advance וכן Gameboy Color), וכן הקונסולת הניידת Neo Geo Pocket Color של חברת SNK שהצג שלהן, למרות היותו צבעוני, איננו מואר בכלל, ותלוי בתאורת הסביבה (כמו בשעונים דיגיטליים ומחשבונים) לצורך יצירת האור והצבע.

מבנה השדה החשמלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש טכנולוגיות מובילות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Twisted Nematic – TN
  • In Panel Switching – IPS
  • Vertical Alignment – VA

בצגי ה-LCD המודרניים, המיועדים הן לתעשיית המחשבים והטלוויזיה והן למצגות גרפיות, משתמשים היצרנים בשלוש שיטות ייצור, כאשר הרכיב העיקרי של הצג הוא הפאנל. לכל טכנולוגיה יתרונות וחסרונות משלה, אולם ישנה תמימות דעים בנוגע לאיכות הפאנל.

פאנל TN נחשב לנחות מכולם, בכל הקשור באיכות הצבע, זווית הצפייה ורמת הניגודיות. פאנל זה מתאים לרוב המשתמשים, אך לא כל כך לגרפיקאים הזקוקים לתמונה מדויקת ולרמת צבע הקרובה ככל האפשר למציאות. חלק מן החסרונות של טכנולוגיה זו, בשימוש ברזולוציות נמוכות ידועים להיות כאבים ויובש הנגרמים בעיניים בשל הניגודיות הנמוכה. שתי הטכנולוגיות האחרות, IPS ו-VA, הן איכותיות ויקרות יותר. הן משמשות בדרך כלל את בתי הדפוס, בתי החולים, הגיימרים והגרפיקאים. רמת המחיר של צגי ה-TN נמוכה משמעותית מאלו של צגי ה-IPS וה-VA.

בפאנל ה־TN יש 256 אלף צבעים (6 ביט) אבל בעזרת שיטה הנקראת אינטרפולציה ניתן להגיע להפרדת צבעים גבוהה יותר של 16.2 מיליון צבעים לפחות אבל זה עדיין לא יראה טוב בהשוואה לפאנלים האחרים אשר אצלם יש 16.7 מיליון צבעים אמיתיים. לפאנל ה-TN יש יתרונות על פאנל ה־VA וה-IPS והם שפאנל ה־TN צורך פחות חשמל והוא זול יותר אולם הוא לא יציג צבעים מדויקים מספיק מה שאומר שלצבע לבן עלולה להיות נטייה לגוון צהבהב וגם צבעי אדום ואפור לא יראו אמיתיים; בנוסף, לצבע השחור לא יהיה גוון טבעי והוא יראה מואר מעט וזליגות האור יהיו בולטות יותר, וגם זוויות הצפייה שלו צרות למדי ומזווית של 160 מעלות יהיה עיוות לצבעים. בעבר פאנל ה־TN הציג הכי פחות מריחות בניגוד לפאנלים היקרים יותר. מתאים בעיקר לעבודה במשרדים. יתרון חשוב לפאנל TN הוא זמן תגובה.

פאנל VA (המגיע גם בשמות PVA ,S-PVA ו-S-VA) מגיע עם 16.7 מיליון צבעים אמיתיים (8 ביט) ומציג תמונה יותר ניגודית וצבעים טבעיים ומדויקים יותר.

פאנל IPS (המכונה גם S-IPS ו-E-IPS) כמו פאנל ה־VA מגיע עם 16.7 מיליון צבעים במקור (8 ביט) ומציג את התמונה הכי ניגודית והכי מדויקת.

שני הפאנלים (VA ו-IPS) הם יותר יקרים מפאנל ה-TN מה שאומר שמסך בגודל 20" עם פאנל VA או IPS יהיה יותר יקר ממסך בגודל 23" עם פאנל TN וגם צריכת החשמל של שניהם יותר גבוהה.

את הפאנלים שמהם מורכבים המסכים הדקים מייצרות מספר מצומצם של חברות, שמוכרות אותם לחברות אחרות המייצרות צגים תחת שם המותג שלהן.

בעקבות ירידת המחירים המתמשכת בשנים האחרונות, צצים בשוק מסכים זולים, הנמכרים כ"מותגי מדבקה" ומיוצרים במפעלים גנריים. מפעלים אלו מייצרים לכל חברה ותחת כל שם מותג שדורש המזמין.

פרמטרים חשובים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכנולוגיות תצוגה נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Samsung LED TV ads called 'misleading' by U.K. authority". CNET (באנגלית). נבדק ב-2017-10-05.
  2. ^ שי לב, ‏Hisense השיקה מסכי 4K בטכנולוגיית ULED, באתר ONE‏, 5 בספטמבר 2017
  3. ^ "סמסונג QLED נגד LG OLED: מה ההבדל? | כתבה – DVD CENTER". www.dvdcenter.co.il. נבדק ב-2018-02-20.
  4. ^ Bullis, Kevin. "Nanocrystal Displays". MIT Technology Review (באנגלית). נבדק ב-2018-09-28.
  5. ^ MicroLED vs Mini-LED: What's the difference?, PC World (באנגלית)