סוגנות
סוּגָנוּת (על פי האקדמיה ללשון העברית: מִינָאוּת; חידוש זה נאמן מדעית למקבילה האנגלית: speciesism[1]) הוא מושג מתחום זכויות בעלי־החיים המתאר, על דרך השלילה, הבדלה מוסרית ואפליה בין בעלי חיים על פי מינם הביולוגי. את המושג טבע פְּעיל זכויות בעלי החיים ריצ'רד ריידר. המושג נוגע להבדלה מוסרית בלבד ולא התייחסות שונה לבעלי־חיים הנובעת מהבדלים ביולוגיים הקיימים ביניהם, הבדלה שמצדיקה בהשקפה הסוגנית ניצול והרג בעלי חיים לשימוש האדם. סוגנות היא אפליה שרירותית על בסיס השתייכות למין ביולוגי מסוים, כשם שגזענות היא אפליה שרירותית על בסיס גזע, וכמו שמיננות היא אפליה שרירותית על בסיס מגדר.
קיימים שני מצבים בסוגנות:
- הבחנה בין האדם ובין שאר בעלי החיים; הבחנה זו רואה הריגת פרה (או בעל חיים אחר) כפסולה פחות מהריגת אדם.
- הבחנה בין בעלי חיים שונים, כמו - למשל - הגישה התומכת באכילת בשר בקר, אך שוללת אכילה של בשר כלב.
הפילוסופיה הדוגלת בזכויות בעלי חיים דוחה את ההשקפה הסוגנית משום שרירותה, ומצדדת בהתחשבות מוסרית שווה באינטרסים של בעלי חיים עילאיים, אשר לפי התחושתיות הם מסוגלים לחוש כאב או אי נוחות, ולהגיב לגירויים אלו באופן דומה (למשל בניסיון בריחה, תקיפה או הימנעות אחרת ממקור הגירוי). תפיסה מוצדקת של יחס שונה כלפי מין ביולוגי מסוים אינה סוגנית, באותה המידה שהאמירה "רק זכרים זכאים לטיפול נגד סרטן הערמונית" אינה מיננית (סקסיסטית). מעצם הגדרתה, סוגנות היא עמדה בלתי מוצדקת מוסרית משום שהיא נשענת על הגנה שרירותית, אולם אם ישנם נימוקים מוצדקים לפגיעה בבעלי חיים – אין מדובר בסוגנות. למשל: אם בעל חיים תוקף אדם תמים – זכאי התמים להגן על עצמו גם באמצעות אלימות. במקרה זה הפגיעה בבעל החיים לא נעשית משום השתייכותו למין ביולוגי אחר אלא משום שהוא תוקף, בדיוק כפי שגם המתנגד לגזענות רשאי להגן על עצמו באלימות מפני אדם מגזע אחר שתוקף אותו ללא הצדקה, והדבר לא ייחשב לפעולה גזענית.[2][3]
המתנגדים לסוגנות מאמצים על פי רוב אורח חיים טבעוני. הדוגלים בסוגנות טוענים כי בעלי חיים נבדלים מבני אדם ביכולתם הקוגניטיבית באופן משמעותי (למשל אינם יכולים להבין ולכבד את מושג הזכות בעצמם) ולכן הבדלה סוגנית אינה שרירותית כמו הגזענות אלא נטועה בטבע הדברים[דרוש מקור]. לעומתם, טוענים המתנגדים לסוגנות, גם לא לכל בני האדם יש מאפיינים הכרניים (קוגניטיביים) המתעלים על המאפיינים הקוגניטיביים של בעלי החיים, ולמרות זאת - הם זכאים להתחשבות מוסרית. תינוקות, ילדים קטנים, לוקים קשות בשכלם ובנפשם, נפגעי ראש ולוקים במחלת אלצהיימר באופן קשה - אינם מסוגלים למשל להבין ולכבד את מושג הזכות, אך הדבר אינו מדיר אותם מהמעגל המוסרי. בנוסף, יכולות קוגניטיביות אינן רלוונטיות לשאלת הסבל. אם תינוק בן יומו מסוגל לסבול, יש להימנע מגרימת סבל לא הכרחי, וזאת ללא קשר ליכולות הקוגניטיביות שלו.[4][5] כפי שכתב בשנת 1789 אבי התועלתנות, ג'רמי בנת'ם, בהתייחסו למעמדם המוסרי של בעלי החיים (אנ'):
אולי יבוא יום כאשר הברואים האחרים יזכו לאותן זכויות אשר מלכתחילה לא ניתן היה למנען מהם אלא בכוח-הזרוע. הצרפתים כבר גילו כי צבעו השחור של העור אינו נימוק המתיר להשליך יצורי-אנוש לגחמותיהם של מענים למיניהם. אולי יבוא יום שבו יובן כי מספר הרגליים, שעירות-העור או קיום עצם-הזנב, באותה המידה אינם מהווים נימוק לזנוח יצורים בעלי-תחושות לגורל דומה. מהן, אם כן, התכונות האחרות, המסמנות את הקו הבלתי-עביר שבין הישויות שיש להתחשב בהן לבין כל השאר? האם זוהי היכולת לחשיבה רציונלית, או שמא יכולת-הדיבור? אבל הלא סוס שהגיע לפרקו או כלב בוגר הם בלי ספק יותר רציונליים בהתנהגותם ובעלי כושר-תקשור לעומת יונק אנושי בן-יומו או בן שבוע או אפילו חודש. אך גם לו היה המצב אחר – מה אפשר היה ללמוד מכך? השאלה כלל אינה 'האם הם מסוגלים לשקול בדעתם?' או 'האם הם מסוגלים לדבֵּר?' אלא 'האם הם מסוגלים לסבול?'
המושג זכה לתפוצה נרחבת בעיקר בזכות ספרו של הפילוסוף האוסטרלי פיטר סינגר, "שחרור בעלי־החיים", אשר ביקר את התפיסה הסוגנית. כותב אחר שהתייחס בהרחבה לנושא הוא ההוגה האמריקאי טום ריגן.
החוקר סטיין בראוארס (Stijn Bruers) טוען שאפילו פעילי זכויות בעלי-חיים לוקים לעיתים קרובות בסוגנות, במסגרת הדיון על סבל של חיות בר: רבים מהם נוטים להצדיק את הסבל שבטבע, בשל היותו טבעי, ולהתנגד להתערבות בטבע למען חיות הבר. אך בד בבד הם תומכים בסיוע לבני אדם ולחיות מבויתות, גם כשאלו סובלים מגורמים טבעיים כמו מחלות. כך, הם לוקים בכשל של בלבול בין הראוי למצוי רק כלפי חיות בר, ולא כלפי בני אדם וחיות מבויתות. בראוארס מכנה את הכשל הסלקטיבי הזה "כתם עיוור במוסר" (moral blind spot).[6]
החל משנת 2014, ב-25 באוגוסט מצוין מדי שנה ברחבי העולם היום העולמי למיגור הסוגנות.[7]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריצ'רד ריידר, כאב הוא כאב הוא כאב, באתר nrg, 11 בספטמבר 2005
- יוסי וולפסון, ללא הבדל דת, גזע ומין... ביולוגי, באתר עמותת אנימלס
- אריאל צבל, ספישיסיזם: אידאולוגיה של כוח, זלזול, עיוורון מוסרי ואפליה לרעה, באתר עמותת אנימלס
- Hugh LaFollette and Niall Shanks, מוצא הסוגנות - מאמר באנגלית אשר סוקר את שורשיה של הסוגנות, באתר של אוניברסיטת דרום פלורידה
- עובד אלחליבי, מין החי, באתר וואלה, 19 במרץ 2010
- סוגנות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אושרה רשימת מונחים גדולה בחקר החברה (סוציולוגיה) (טבת תשע"ו, דצמבר 2015), באתר האקדמיה ללשון העברית, 31 בדצמבר 2015
- ^ What is Speciesism?, Oscar Horta, J Agric Environ Ethics (2010) 23:243–266
- ^ Peter Singer: "The Ethics of What We Eat"
- ^ Dr Alasdair Cochrane, University of Sheffield: 'Human Rights: Animal Rights', Politics at the University of Sheffield
- ^ Alastair Norcross: Puppies, Pigs, and People: Eating Meat and Marginal Cases, Rice University, Philosophical Perspectives, 18, Ethics, 2004
- ^ Stijn Bruers, Speciesism, Arbitrariness and Moral Illusions, Philosophia 49, 2021-07-01, עמ' 957–975 doi: 10.1007/s11406-020-00282-7
- ^ World day for the End of Speciesism - Wodes, end-of-speciesism.org
