פלאטון
כרזת הסרט | |
בימוי | אוליבר סטון |
---|---|
הופק בידי | ג'ון דלי |
תסריט | אוליבר סטון |
עריכה | קלייר סימפסון |
שחקנים ראשיים |
טום ברנג'ר וילם דפו צ'ארלי שין |
מוזיקה | ז'ורז' דלרו |
צילום | רוברט ריצ'רדסון |
מדינה | ארצות הברית, הפיליפינים |
חברת הפקה | Hemdale films |
חברה מפיצה | אוריון |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 1986, ארצות הברית |
משך הקרנה | 120 דקות |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט מלחמה, סרט דרמה, סרט פעולה |
תקציב | 6,000,000$ |
הכנסות | 138,530,565$ |
הכנסות באתר מוג'ו | platoon |
פרסים |
ארבעה פרסי אוסקר[1] |
דף הסרט ב־IMDb | |
פלאטון (באנגלית: Platoon, מחלקה בצבא) הוא סרט קולנוע אמריקאי על מלחמת וייטנאם משנת 1986, שנכתב ובוים על ידי אוליבר סטון בכיכובם של טום ברנג'ר, וילם דפו[3] וצ'ארלי שין. זהו הסרט הראשון בטרילוגיית הסרטים על מלחמת וייטנאם אותם ביים אוליבר סטון. השני בטרילוגיה הוא נולד בארבעה ביולי משנת 1989 בכיכובו של טום קרוז, המבוסס על סיפורו האמיתי של רון קוביק, חייל אמריקאי משותק, בוגר מלחמת וייטנאם, פעיל פוליטי שמתנגד למלחמה ותומך בזכויות האדם לאחר שהוא מרגיש שהמדינה עבורה הוא נלחם בגדה בו. והשלישי, אשר גם הוא מבוסס על סיפור אמיתי, הוא שמים וארץ משנת 1993, בכיכובם של טומי לי ג'ונס והשחקנית ג'ואן צ'ן אשר מתרכז במלחמה מנקודת המבט הנשית ומספר את סיפורה המרגש של בת כפר קטן העוברת על בשרה את מוראות המלחמה.
אוליבר סטון עצמו התגייס בשנת 1967 לצבא ארצות הברית, עבר הכשרה כלוחם בחיל הרגלים, שובץ בדיוויזיית החי"ר ה-25 ובהמשך בדיוויזיית הפרשים הראשונה (מוטסת), ולחם במלחמת וייטנאם. סטון נפצע פעמיים במהלך שירותו וזכה באותות כוכב הארד בעבור גבורה בשדה הקרב ובלב הארגמן הניתן על פציעה בעת לחימה. לשירותו הצבאי השפעה גדולה על יצירתו. עם סיום שירותו וחזרתו לארצות הברית החל בכתיבת התסריט, שמהווה אנטי-תזה לתפישת המלחמה כפי שהוצגה בסרט "הכומתות הירוקות" (1968) בכיכובו של ג'ון ויין. הסרט נוקט בגישה ביקורתית נוקבת כלפי המלחמה ומבוסס בחלקו על התנסויותיו של הבמאי. את דמותו של גיבור הסרט, כריס טיילור, עיצב סטון במידה רבה על בסיס סיפורו האישי.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההגעה לווייטנאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]טוראי כריס טיילור (צ'ארלי שין) הוא חייל צעיר בצבא האמריקאי שהגיע זה עתה לווייטנאם יחד עם טירונים נוספים במטרה להחליף חיילים שנהרגו במהלך הקרבות. לפני הגיעו נשר מהקולג' בו למד, בהרגשה שלימודיו אינם מובילים אותו לשום מקום. טיילור סבור כי אין זה הוגן שבני השכבות הנמוכות נאלצים לשאת בנטל המלחמה בעוד שילדי העשירים יכולים להשתמט מגיוס החובה שהונהג אז, ולכן מחליט להתגייס בעצמו. הוא מתנדב לחיל הרגלים ונשלח לאחר הכשרתו לדיוויזיית החי"ר ה-25 (המכונה "ברק טרופי"). בהגיעו לווייטנאם, הוא רואה את ותיקי הקרבות שזה עתה סיימו את שירותם הצבאי מתגרים במגויסים החדשים בזמן שהם עולים למטוס התובלה חזרה הביתה.
בתוך שבוע נעלמת התלהבותו הראשונית של טיילור והופכת לתסכול וחרטה כשהוא נאלץ לצאת לפטרולים אינסופיים, לעסוק בחפירת שוחות ולבצע מטלות סיזיפיות אחרות המוטלות על החיילים הצעירים. במארב הלילי הראשון שלהם, נרדמים החיילים בזמן השמירה ומותקפים על ידי צבא צפון-וייטנאם. אחד החיילים החדשים שהגיע יחד עם טיילור, נהרג כתוצאה מהתפוצצות של רימון יד שהושלך על ידי אחד מחבריו למחלקה והחטיא את מטרתו. טיילור עצמו נפגע בצוואר מהרסס.
דילמות מוסריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר חזרתו לבסיס של טיילור הוא זוכה להערכה רבה יותר (משום שנפצע בקרב), ומתיידד עם כמה מהחיילים הוותיקים שחושפים בפניו את "העולם התחתון": בונקר צבאי נטוש שהוסב למועדון לילה, שם הם שותים בירה, מעשנים מריחואנה ואופיום ורוקדים לצלילי מוזיקת נשמה. ביום המחרת, במהלך סיור שגרתי מגיעה המחלקה למוצב אמריקאי שהותקף על ידי האויב. שני חיילים מתפוצצים כשהם מפעילים מלכודת שהוסתרה מתחת לחבילת מסמכים. גופתו של חייל נוסף מתגלית לאחר שהם עוזבים את שטח המחנה ועליה סימני התעללות קשים.
בהמשך הסיור מגיעים החיילים לכפר קטן, מספר קילומטרים צפונה, בו הם מאמינים שמסתתרים כוחות אויב. בהגיעם לכפר הם מגלים מצבורי נשק ומזון שלדברי המקומיים - חיילי צבא צפון-וייטנאם כפו עליהם לאחסן שם. החיילים, מותשים וכועסים על מות חבריהם, מוציאים את תסכולם על תושבי הכפר. הם רוצחים ומענים מספר תושבים ולבסוף מעלים את הכפר באש. בסצנה האחרונה מתרחש אונס קבוצתי של נערה צעירה (שטיילור מפסיקו באמצע). סמל המחלקה אליאס (וילם דפו) שהיה עד למעשים הנפשעים שבוצעו תחת פיקודם של הסמל בארנס (טום ברנג'ר) וסגן וולף (מארק מוזס), תוקף את בארנס ומחליט לדווח עליהם למפקד הפלוגה. כריס, שהעריץ תחילה את בארנס, נוטה כעת יותר לכיוונו של אליאס, בעוד תומכיו של בארנס משתעשעים באפשרות לחסל את אליאס כדי למנוע ממנו להעיד על מקרי הרצח של המקומיים.
יחד עם זאת, בארנס אינו מוצג בסרט כסדיסט אכזרי רק לשם סיפוק היצר שלו. לכאורה, הוא עושה זאת למען חייליו ולמען המשימה. אי-לכך, מעשיו שאינם מוצדקים בכל קנה מידה שהוא, מובנים היטב בהתחשב בנסיבות בהן נאלצו החיילים האמריקאים להילחם. בארנס מעריך את חייליו ומוכן לבצע את המשימה בכל מחיר, גם כאשר זה כרוך בעבירה על החוקים והתקנות. למעשה, לאורך כל הסרט אנו עדים למאבק הפנימי המתחולל בקרב טיילור ובתוך יחידתו. על אף שרשמית האויב הוא צבא צפון-וייטנאם, מוצא עצמו טיילור בליבו של מאבק בין שני הסמלים: בארנס האכזרי והפרקטי, ואליאס האידאולוגי והמוסרי. בסופו של דבר, טיילור נמצא לצד אליאס.
התנקשות ונקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך פטרול נוסף צועדת המחלקה הישר לתוך מארב של צבא צפון-וייטנאם. סגן וולף אינו מצליח להסתער על התוקפים והיחידה סופגת אבדות. סמל אליאס צופה כי כוחות האויב יאגפו אותם ומציע להכין להם מארב נגדי. למרות שוולף סקפטי לגבי התוכנית - בארנס מסכים לה ואליאס יוצא עם שלושה חיילים נוספים (טיילור ביניהם) כדי לאתר את החיילים הצפון-וייטנאמים. בינתיים, סגן וולף שמתגלה כמפקד לא מקצועי וחסר ניסיון מבקש סיוע ארטילרי (ולמעשה מסכן את חיי חייליו - הקרובים מאוד להפגזות). למחלקה יש פצועים רבים ובארנס קורא להם לסגת - ומשאיר את אליאס ואנשיו ללא חיפוי.
בזמן שהחיילים נסוגים לכיוון המנחת וממתינים לחילוץ אווירי, בארנס חוזר לבדו לשטח הלחימה - לכאורה על מנת לחלץ את אליאס וחייליו. הוא פוגש בשלושת החיילים ומורה להם לנוע לכיוון המנחת. כאשר הוא מאתר את אליאס, הוא יורה בו.
בארנס חוזר למחלקה וטיילור שואל אותו היכן אליאס. בארנס מבשר לו כי הוא נהרג. ואולם, בזמן החילוץ המוסק - רואה כל המחלקה את אליאס הפצוע קשה נורה על ידי החיילים הצפון-וייטנאמים ומת. כעת חושד טיילור שבארנס גרם למותו של אליאס ומשוחח עם חבריו ליחידה על חיסול בארנס כנקמה. בארנס וטיילור מתעמתים בבונקר.
לאחר שמתקבלות ידיעות מודיעיניות על התקדמות יחידות צפון-וייטנאמיות דרומה בנתיב הו-צ'י-מין, נשלחת הפלוגה כולה בחזרה לשטח הלחימה במטרה לשמש פיתיון לאויב. הקרב מסתיים בהשמדה כמעט מוחלטת של הפלוגה לאחר התקפות אינטנסיביות של צבא הצפון והפצצת השטח בנפלם (על ידי מטוסים אמריקאים).
באחת מסצינות השיא של הסרט, הפלוגה נלחמת בקרב לילי ורבים מהחיילים נהרגים או נפצעים בכאוס השורר בשדה הקרב. בארנס נאבק בחיילי האויב בעזרת את חפירה. הוא נפצע מירי, ניצל הודות להתערבותו של טיילור - אך תוקף גם אותו. ברגע האחרון מופלת לידם פצצה הגורמת לשניהם לאבד את ההכרה. כאשר טיילור מתעורר הוא מוצא עצמו מוקף בגופות. הוא לוקח רובה AK-47 (קלשניקוב) מחייל וייטנאמי הרוג ומשוטט בזירת הקרב (בחירת הקלשניקוב, נשקו של האויב, מסמלת את הדילמה באשר לאויב האמיתי). הוא מתעלם מחייל וייטנאמי פצוע (שעלול להרוג אותו) וכעת ברור שמטרתו היא נקמה בבארנס.
כאשר טיילור מוצא את בארנס הפצוע הוא מכוון אליו את הרובה, למרות שבארנס מבקש ממנו לקרוא לחובש. בארנס מביט בו בזלזול ואומר לטיילור לירות בו. טיילור יורה שלושה כדורים בחזהו של בארנס והורג אותו. אחד החיילים הבודדים ששרדו את הקרב הקשה, טוראי פרנסיס, מגיח מהבונקר נבעת מהעובדה שהוא עדיין חי (ולכן ייאלץ להמשיך את שירותו בווייטנאם). הוא שולף סכין ודוקר את עצמו בירך.
לאחר שטיילור ניצל מהקרב הקשה וכוח מגיע לחלצו - הוא שומט מידו רימון (צ'ארלי שין סבר כי בשלב זה הדמות שגילם תפתח נטיות אובדניות, דבר שלא נכלל בתסריט, אך אוליבר סטון החליט לאמצו).
מסוק מחלץ את כריס ופרנסיס הפצועים מזירת הקרב. כריס עומד לשוב לביתו בארצות הברית כאדם שונה לאחר שהושפע עמוקות מהמראות ומהחוויות שעבר בווייטנאם. הוא מציין כי לאלו ששרדו יש מחויבות לאלו שנהרגו ומהרהר על חייו שהושפעו משני אבות רוחניים, בארנס ואליאס.
משמעות הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט קיבל שבחים רבים וביקורות אוהדות על כך שהציג את האלימות האכזרית והערפול המוסרי שמהווים את מציאות מלחמת הגרילה, כאשר מפקדים צריכים לבחור בין חיי חייליהם לבין הרג ועינוי אזרחים התומכים לכאורה בלוחמי הגרילה. חלקם של החיילים האמריקאים בסרט מוצגים כרוצחים שאינם מבחינים בין חיילים ולוחמי גרילה לבין אזרחים תמימים. הם מלאי זעם על חבריהם שנהרגו ומגיבים בהרג ועינוי הכפריים הווייטנאמים. הסרט נאסר להקרנה בווייטנאם בשל הסצנות האלו.
כמו כן, עוסק הסרט בנושאים רבים שנותרו שנויים במחלוקת: השימוש הנפוץ בסמים, יחסי ניצול בין חיילים ותיקים לצעירים ורצח של מפקדים וקצינים.
למרות שפלאטון אינו הסרט הראשון העוסק במלחמת וייטנאם, הוא ככל הנראה הראשון שעוסק בהשפעת המלחמה על החייל הפשוט לאורך העלילה כולה. כריס טיילור הגיע לווייטנאם חדור תחושה פטריוטית של שירות המולדת, אך מתפכח במהרה לאחר שהוא רואה את חבריו נהרגים באכזריות, משתתף בפטרולים חסרי תועלת וצופה מהצד בהתנהגותו של בארנס במלחמה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "פלאטון", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "פלאטון", באתר נטפליקס
- "פלאטון", באתר AllMovie (באנגלית)
- "פלאטון", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "פלאטון", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "פלאטון", באתר Metacritic (באנגלית)
- "פלאטון", באתר אידיבי
- "פלאטון", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- פלאטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דף הספר פלאטון באתר סימניה.
- מאיר שניצר, נפש אמריקאי הומיה, חדשות, 9 במרץ 1987
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מאיר שניצר, ארבעה ל"פלאטון", שלושה לוודי אלן, חדשות, 1 באפריל 1987
- ^ עירית שמגר, הסרט הרוסי "תמה זכה בדוב הזהב, מעריב, 4 במרץ 1987
- ^ אורון שמיר, השחקן יוצא הדופן שנהפך לג'וקר של הוליווד, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2024