גועל
גועל הוא תחושה שקשורה באופן טיפוסי לדברים שנתפשים כלא נקיים, לא אכילים או מזיקים. גועל ביסודו משמש כרגש הגנתי, הגנה אוראלית, התרחבות מעבר לשימוש זה (למשל, היגיינה אישית ומוות) היא תוצאה של אבולוציה תרבותית[1]. בספרו The Expression of the Emotions in Man and Animals, כתב דרווין כי גועל מתייחס לדבר מה מבחיל, בראש ובראשונה בהקשר של חוש הטעם, בין אם באופן ממשי או דמיוני; ולאחר מכן לדברים המעוררים תחושות דומות באמצעות חוש הריח, המגע ואף הראייה. כמו כן, דרווין גם הוא מנה אותו כאחד מששת הרגשות הבסיסיים.
גועל הוא אחד מהרגשות הבסיסיים על פי התאוריה של רוברט פלוצ'יק. לגועל יש הבעת פנים אופיינית, אחת משש הבעות הפנים הכלליות של הרגשות על פי פול אקמן. הגבות מתקרבות זו לזו כלפי מטה ופנימה, העיניים מצטמצמות, מופיעות תנועות ידיים וגוף המבקשות להרחיק או להתגונן מהגירוי, הפה נפתח ולעיתים קרובות האדם יורק או נושף בחזקה כאילו לסלק מפיו כל מה שעשוי היה להיות בו, הבלטה גלויה של הלשון, הזזת הראש במהירות לצדדים, תנועות חזקות, תנועות התכווצות ומתיחת החזה[2].
הבעת הפנים של גועל דומה לזו שלפני הקאה, השפה התחתונה נמתחת, האף מתקמט והשפה העליונה מתרוממת. בניגוד לפחד, הגועל מלווה בירידת קצב פעימות הלב, לחץ דם מופחת, שינויים בקצב הנשימה[3], איבוד תיאבון וריור מוגבר[4].
גרויים מבחילים גורמים לפעילות של האינסולה (Insula) במוח ומשערים שתפקיד האינסולה בעיבוד גרויי גועל מקביל לזה של האמיגדלה במצבי פחד. האינסולה פעילה גם בזיהוי הבעות גועל אצל הזולת[5]. למעשה הגועל מפעיל את מערכת העצבים הפאראסימפתטית ומייצר תחושות של בחילה ולעיתים רפלקס הקאה והבעת פנים אופיינית[6].
ואלרי קרטיס (Valerie A Curtis) מציינת כי גועל הוא רגש חזק ונחשב אוניברסלי בקרב בני אדם וטוענת כי גועל הוא תגובה אינסטינקטיבית לגירויים המייצגים סכנת הידבקות בטפילים שונים. לפיכך, הרתיעה מהפרשות הגוף, מגוויות וממזון רקוב היא התנהגות הטבועה בנו ומופעלת אוטומטית על ידי גירוי סביבתי[7].
לפי גישה אבולוציונית זו יש לתחושת הגועל האנושי מקבילות בעולם החי: כך למשל ראשני צפרדעים מתרחקים מראשנים אחרים המראים סימני הדבקה בקנדידה, כבשים נמנעים מליחוך עשב ליד צואה, יונקים וציפורים שומרים על ניקיון קינים ומאורות וכו'. גועל יכול להיות מופעל על ידי חפצים או אנשים שיש להם תכונות שמשמעותן מחלה (צואה, שתן, קיא), מזונות, בעלי חיים (כינים, פרעושים, קרציות), חוסר היגיינה, ומוות (גופות וריקבון אורגני), וכן סימנים גלויים של זיהום[8].
כדי לבחון השערה זו נבנה שאלון המבוסס על זוגות של תמונות. אחת התמונות מראה אובייקט שיש לו פוטנציאל להדבקה במחלה זיהומית, והשני דומה לו אך אינו מייצג סכנת הדבקה. כך, למשל, מופיעה בשאלון תמונת צלחת ובה נוזל צמיג שצבעו כחול, ותמונה דומה לה, אך בה הנוזל צהבהב ומוכתם באדום, ועל הנבחן לציין עד כמה מגעיל יהיה לגעת בכל אחד. באופן דומה כולל השאלון תמונת צרעה ותמונת כינה, תמונת זחלי פרפר ותמונת תולעים, קרון רכבת ריק ואותו קרון הומה אדם וכו'. השאלון הוצג באתר האינטרנט של ה-BBC כדי לדגום בני אדם מתרבויות שונות. בהתאם להשערת "האינסטינקט ההיגייני" אנשים נגעלו יותר מתמונות המייצגות פוטנציאל של זיהום. נשים דיווחו על תחושות גועל חזקות יותר (כמצופה ממי שהאבולוציה עיצבה להגן גם על עצמה וגם על ילדיה ממחלות), צעירים נגעלו יותר ממבוגרים, והגועל ברוב המקרים היה אוניברסלי ולא הבדיל בין תרבויות שונות[9].
ניתן לחלק את תחושת הגועל לגועל פיזי, כמתואר לעיל, ולגועל מוסרי - תחושה דומה הקשורה לפעולות אנושיות. בדימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) נמצאה חפיפה בין אזורי מוח המופעלים מהצגת גירוי מעורר גועל לאלו המופעלים בהצגת התנהגות מינית לא מוסרית (גילוי עריות), התנהגות לא מוסרית שאינה קשורה למין לא עוררה גועל[10]. ממצאים אלו מחזקים את הרעיון שמקורו האבולוציוני של המוסר האנושי (ובפרט האיסורים המיניים) הוא בגועל. יש טעמים הדוחים תינוקות והם מגיבים במחוות גועל ברורות אליהם. אבל הבחילה היא גם רגש "פלסטי" מאוד שקל לעצב לפי מוסכמות חברתיות. כך למשל משומרת מערכת הקאסטות בהודו באמצעות תחושת הגועל של בני הקאסטות הגבוהות מפני ה"טמאים".
תחושת גועל מתעוררת במקרים הבאים: ראשית כאשר חומרים מעוררי גועל כבר נאכלו בעבר וגרמו לתגובה פיזיולוגית כמו בחילה או הקאה, מערכות זיכרון מעורבות כדי לאחסן את הסיכון של מקור החומר כמזהם, מגעיל[6]. בנוסף, רמזים חזותיים לנוכחות חומרים מעוררי גועל מכינים את הגוף להילחם בחומרים אלה (עצירה, זריקה, יריקה וכו'). יתר על כן, כאשר רואים מישהו שעושה משהו מגעיל בפומבי מעורר תחושת הגועל. יתרה מזאת, כאשר רואים מישהו עושה הבעת פנים של גועל מנסים להבין ממה הוא נגעל על מנת להימנע מזה[11]. לבסוף, תחושת הגועל עשויה להתעורר כאשר אדם מבצע הערכה קוגניטיבית כלפי חפץ, או אדם מסוים, ומפרש אותם כמזוהמים או לחלופין לא היגייניים.
התנהגויות דחייה/גועל של הגוף מגיעות בעקבות שני חוקים[1]: "חוק ההדבקה"- מתייחס לנטייה להתנהג כאילו המגע החטוף עם האובייקט מועבר באופן קבוע לאובייקט האחר. "חוק הדמיון"- מתייחס לעובדה כי אנשים נוטים לייחס את מראה התמונה כמציאות.
הפן החברתי של גועל: בדיקה של החושים דרך תקשורת חברתית עשויה לעזור לאשש את החשדות כלפי הגורם לגועל. זה עשוי להסביר את התופעה בה אנשים מוודאים עם אנשים אחרים לפני טעימה של משהו שנראה להם מקולקל. התנהגות מערכת החיסון לגועל מופעלת גם בעקבות התנהגויות אנטי-חברתיות כגון: רמאות, שקרים, יחס בלתי הוגן שגם הן מעוררות רגשות של גועל מעצם העובדה שגועל הוא רגש הגנתי. יתרה מזאת, קיימים הבדלים בין תרבותיים-חברתיים על מה מהווה גועל במיוחד בתחום הבין אישי. לדוגמה, אמריקאים מקשרים פעולות של גועל לרגשות המגבילים את זכויות האדם או לביזוי כבוד האדם (גזענות, רצח חסר טעם וכו') בעוד היפנים, נוטים יותר לקשר פעולות גועל לרגשות של תסכול בהשתלבותם החברתית בעולם (אי עמידה בסטנדרטים, בושה). עקב זאת, הרגישות לגועל ממלאת תפקיד משמעותי בתפקוד החברתי שלנו, במיוחד כאשר אנו נתקלים באחרים המציגים התנהגות חברתית נורמטיבית[4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יורם שורק, דברים שיורמים יודעים: האם הגועל הוא אינסטיקט או תגובה נלמדת?, באתר "הידען"
- חנה פרוינד-שרתוק, גועל, מפתח 3, חורף 2011, עמ' 117–130
אילון גלעד, פוי, פויה, איף ואיכסה: מתי ואיך התחלנו להיגעל, באתר הארץ, 19 ביוני 2019
- ד"ר יונת אשחר, גועל נפש של כתבה, במדור "מדע במבט-על" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 15 בפברואר 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Rozin, P., J. Haidt, and C. R. McCauley, Disgust. In Handbook of emotions, Guilford Press, 1993
- ^ De Meijer, M, The contribution of general features of body movement to the attribution of emotions, emotions.Journal of Nonverbal behavior 13 (4), 1989, עמ' 247-268
- ^ Ritz, T.; Thons, M.; Fahrenkrug, S.; Dahme, B., Airways,respiration, and respiratory sinus arrhythmia during picture viewing, Psychophysiology 42 (5), 2005, עמ' 568–578
- ^ 1 2 Pond et al., Repulsed by violence: Disgust sensitivity buffers trait, behavioral, and daily aggression, Journal of Personality and Social . Psychology 102 (1), 2012, עמ' 175–188
- ^ :Vittorio Gallese, Christian Keysers and Giacomo Rizzolatt;A unifying view of the basis of social cognition; TRENDS in Cognitive Sciences Vol.8 No.9 September 2004
- ^ 1 2 Tybur, J. M., Lieberman, D., Kurzban, R., & DeScioli, P., Disgust: Evolved function and structure, Psychological review 120 (1), 2013, עמ' 65
- ^ :Valerie A Curtis; Dirt, disgust and disease: a natural history of hygiene; J. Epidemiol. Community Health 2007;Vol. 61; 660-664
- ^ Oaten, M., Stevenson, R. J., & Case, T. I, Disgust as a Disease-Avoidance Mechanism, Psychological Bulletin (2) 135, 2009, עמ' 303–321
- ^ :Val Curtis*, Robert Aunger and Tamer Rabie; Evidence that disgust evolved to protect from risk of disease; Proc. R. Soc. Lond. B (Suppl.) 271, S131–S133 (2004)
- ^ :Jana Schaich Borg et al; Infection, Incest, and Iniquity: Investigating the Neural Correlates of Disgust and Morality; Journal of Cognitive Neuroscience 20:9, pp. 1529–1546, 2008
- ^ Curtis, V.; Biran, A, Dirt, disgust, and disease: Is hygiene in our genes?, Perspectives in Biology and Medicine 44(1), 2001, עמ' 17–31
| רגשות | |
|---|---|
| |
| מצב רוח • אפקט |
