[go: up one dir, main page]
More Web Proxy on the site http://driver.im/לדלג לתוכן

U2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יו 2)
פירוש נוסף ערך זה עוסק בלהקת רוק אירית. אם התכוונתם למטוס ריגול מתוצרת לוקהיד מרטין, ראו לוקהיד U-2; אם התכוונתם לקו רכבת תחתית (בברלין או בווינה), ראו U2 (קו רכבת תחתית).
U2
מקום הקמה דבלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אירלנדאירלנד דבלין, אירלנד
תקופת הפעילות מ-1976
סוגה רוק • רוק אלטרנטיבי • פופ רוק • פוסט-פאנק
חברת תקליטים אינטרסקופ רקורדס
(לשעבר איילנד רקורדס)
פרסים והוקרה
האתר הרשמי
פרופיל ב-IMDb
חברים
בונו (פול דייוויד יוסון) – שירה;
דה אדג' (דייב הוול אוונס) – גיטרה, גיטרה בס, פסנתר, קולות רקע;
אדם קלייטון – גיטרה וגיטרה בס;
לארי מולן ג'וניור (תופים)
חברים לשעבר
Dik Evans עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

U2 (בעברית: יו-טו או יו-2) היא להקת רוק אירית מדבלין, אשר נוסדה ב-1976. חברי הלהקה הם בונו, דה אדג', אדם קלייטון ולארי מולן ג'וניור. היא נחשבת לאחת מלהקות הרוק המצליחות בעולם מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, ופעילה פוליטית במיוחד בהקשר של זכויות אדם.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1976–1980: היווסדות הלהקה והשנים הראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה נוסדה בדבלין ב-25 בספטמבר 1976.[1] היא החלה את דרכה כאשר לארי מולן ג'וניור, שהיה אז בן 14, פרסם בלוח המודעות של התיכון בו למד מודעה בחיפוש אחר מוזיקאים עבור להקה חדשה. החזרה הראשונה של הלהקה התרחשה במטבח של מולן ג'וניור. מולן ג'וניור ניגן על תופים, פול יוסון (בונו) שר, דייוויד אוונס (דה אדג') ואחיו הגדול, דיק אוונס, נגנו על גיטרות ואדם קלייטון ניגן על גיטרה בס. בחזרה הראשונה היו גם איוון מקורמיק ופיטר מרטין, שני חברים של מולן ג'וניור.[2] מרטין, אשר הביא את הגיטרה והמגבר שלו לחזרה הראשונה אך לא ידע לנגן, לא נשאר בלהקה.[3] מקורמיק עזב גם הוא לאחר כמה שבועות.[4] חברי הלהקה בחרו בשם "Feedback" (פידבאק) מכיוון שזה היה אחד המונחים הטכניים היחידים שהם הכירו.[5] תחילה הלהקה ניגנה בעיקר גרסאות כיסוי.[6] כמה מההשפעות המוקדמות על הלהקה היו להקות פאנק רוק כמו הג'אם, הקלאש, הבאזקוקס והסקס פיסטולס.[7]

באפריל 1977 הלהקה הופיעה לראשונה בתשלום מול קהל בבית ספר תיכון באירלנד. זמן קצר לאחר מכן, שינתה הלהקה את שמה ל-"The Hype" (ההייפ).[8] במרץ 1978 הלהקה שינתה את שמה ל-"U2" מרובה המשמעויות והמעורפל, בכוונה. סטיבן אבריל, מוזיקאי וחבר משפחה של אדם קלייטון, הציע את השם.[9] הלהקה הופיעה בשמה החדש בתוכנית לגילוי כישרונות בלימריק ב-17 במרץ 1978, בה זכתה. הפרסים היו 500 ליש"ט וזמן אולפן על מנת להקליט דמו עבור חברת התקליטים CBS.[10] לאחר כמה ימים, דיק אוונס עזב את הלהקה. הוא המשיך לאחר מכן ללהקה בשם "Virgin Prunes". הלהקה השתמשה בחלק מהכסף שזכתה בו כדי להקליט קלטת דמו ראשונה באפריל 1978 בדבלין, אך התוצאה לא הייתה טובה במיוחד.[11]

באותה שנה, פול מקגינס הפך למנהל הלהקה. באוגוסט U2 הקליטה דמו של שלושה שירים עם המפיק צ'אס דה ויילי באולפני Windmill Lane בדבלין.[12] השירים היו "Stories for Boys" (סיפורים לבנים), "Out of Control" (לא בשליטה) ו-"Boy-Girl" (ילד-ילדה). חודש לאחר מכן, השירים יצאו במיני-אלבום הראשון של הלהקה דרך חברת CBS. המיני אלבום נקרא "Three" ויצא באירלנד בלבד. 1,000 העותקים שיצאו למכירה נמכרו כמעט מיד.[13] בדצמבר 1979, הלהקה הופיעה בפעם הראשונה מחוץ לאירלנד, בלונדון, אך לא הצליחה להשיג את תשומת לב הקהל והמבקרים.[14]

1980–1981: "Boy" ו-"October"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בפברואר 1980, U2 הוציאה את הסינגל הראשון שלה, "Another Day" (יום אחר), דרך חברת CBS. הסינגל יצא באירלנד בלבד.[15] באותו היום הלהקה הופיעה באצטדיון הלאומי בדבלין. ביל סטיוארט, נציג של חברת התקליטים איילנד רקורדס, היה בקהל, מה שתרם לכך שהלהקה הוחתמה על ידי החברה. ב-16 במאי 1980 U2 הוציאה את הסינגל "11 O'Clock Tick Tock" (השעה 11 טיק טוק).[16] מרטין האנט, אשר הפיק את הסינגל, היה אמור להפיק גם את האלבום הראשון של הלהקה אך בסופו של דבר הוחלף על ידי סטיב ליליווייט.[17]

מיולי ועד ספטמבר 1980, U2 הקליטה את האלבום "Boy" (ילד) באולפני Windmill Lane.[18] ב-18 באוגוסט 1980 יצא הסינגל הראשון מהאלבום, "A Day Without Me" (יום בלעדיי). ב-20 באוקטובר 1980 יצא האלבום "Boy", וזכה לביקורות טובות.[19] הוא לווה בסיבוב ההופעות הראשון של הלהקה מחוץ לאיים הבריטים.[20]

ביולי 1981 U2 הוציאה את הסינגל הראשון מאלבומה השני "October" שנקרא "Fire" (אש). הוא היה הסינגל הראשון של U2 שנכנס למצעדים בבריטניה.[21] האלבום "October" יצא ב-12 באוקטובר 1981. השיר "Gloria" (גלוריה) היה הסינגל השני מהאלבום והראשון שהקליפ שלו שודר ב-MTV. במהלך סיבוב ההופעות של "October", חברי U2 פגשו את אנטון קורביין, שנעשה לצלם העיקרי שלהם.

בונו, דה אדג' ולארי מולן ג'וניור היו ועודם נוצרים מאמינים ולא הסתירו את זיקתם לדת. שלושתם הצטרפו לאגודה דתית הנקראת "שלום" (Shalom), אשר הובילה אותם לבחון את היחסים בין האמונה הנוצרית לבין סגנון החיים של הרוקנרול. המאבק בין שני כוחות אלו, הנתפשים כמנוגדים, כמעט הוביל לפירוקה של הלהקה, אך לבסוף הם הסכימו על כך שהם יכולים ליצור מוזיקה מבלי להתפשר על אמונותיהם האישיות.[22] הלהקה הייתה חריגה, על רקע הסכסוך בצפון אירלנד שסער באותן שנים, בכך שהורכבה מפרוטסטנטים וקתולים, מאירים מלידה וממהגרים מבריטניה. אמונתם הנוצרית של חברי הלהקה ממלאת תפקיד חשוב בשיריהם.[23]

1983: "War" ו-"Under a Blood Red Sky"

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופעה של U2 שהתקיימה ב-1983
הכתובת המפורסמת "NO SURRENDER" על קיר בית מחוץ לחומות דרי

ב-28 באוקטובר 1983, U2 הוציאה את אלבומה השלישי, "War" (מלחמה). האלבום כלל את אחד משיריה הידועים של הלהקה "Sunday Bloody Sunday" (יום ראשון העקוב מדם). שיר זה עוסק במצב ששרר בצפון אירלנד באותם ימים. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "New Year's Day" (יום השנה החדשה), הפך ללהיט הבינלאומי הראשון של U2. הוא הגיע למקום העשירי במצעד הבריטי ולמיקומים טובים במצעדים בארצות הברית, בין היתר בשל כך שרשת הטלוויזיה MTV שידרה רבות את הקליפ של השיר וחשפה את הלהקה לקהל האמריקני. בתקופה זו יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בשם "War" והחלה למלא אולמות באירופה ובארצות הברית.[24] אחת ההופעות המפורסמות ביותר בסיבוב זה נערכה באמפי רד רוקס שבדנוור, קולורדו. ההופעה יצאה על גבי תקליט בשם "Under a Blood Red Sky" (תחת שמיים עקובים מדם), יחד עם הקלטות מהופעות אחרות בסיבוב, ב-21 בנובמבר 1983. U2 הוציאה קלטת וידאו בשם "U2 Live at Red Rocks: Under a Blood Red Sky" (U2 בהופעה חיה ברד רוקס: תחת שמיים עקובים מדם) ב-1984.

1984–1986: "The Unforgettable Fire" ו"לייב אייד"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 באוקטובר 1984 U2 הוציאה את אלבומה הרביעי, "The Unforgettable Fire". שמו של האלבום לקוח מסדרת ציורים שנעשתה על ידי ניצולי פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי.[25][26] האלבום כלל את השיר "(Pride (In the Name of Love" (גאווה, בשם האהבה), שהוא שיר מחווה למרטין לותר קינג.[27] השיר הפך לסינגל הראשון מהאלבום, והגיע למקומות גבוהים במצעדים בבריטניה ובארצות הברית. האלבום היווה נקודת מפנה מבחינת הקריירה של הלהקה. הליריקה הפכה מורכבת ושנונה יותר, ולוותה במוזיקה וקצב משוחררים יותר. עם זאת, הנושאים הפוליטיים נשארו כשהיו. לאחר יציאת האלבום, יצאה U2 לסיבוב הופעות נוסף. מגזין המוזיקה האמריקאי, רולינג סטון, הכתיר את הלהקה כ"להקה של שנות השמונים", וטען שייתכן ומדובר בלהקה היחידה החשובה באמת למעריצי הרוקנרול של אותם הימים.[28]

הקונצרט "לייב אייד", אשר הופק במטרה לעזור לנפגעי הרעב באתיופיה, התקיים ב-13 ביולי 1985 ונצפה על ידי יותר ממיליארד אנשים ברחבי העולם.[29] להקת קווין הייתה הלהקה המרכזית במופע, אך בניגוד לציפיות, U2 העניקה מופע מרשים שהפך לאחד ממוקדי האירוע. אירוע נוסף בו השתתפה הלהקה היה "Conspiracy of Hope" ("מזימת תקווה"), סיבוב הופעות של אמנסטי אינטרנשיונל. הסיבוב כלל שש הופעות ברחבי ארצות הברית. הסיבוב הכניס 3 מיליון דולר לארגון ובעקבותיו 45,000 אנשים הצטרפו כחברים בארגון בחודש אחד.[30][31]

1987–1988: “The Joshua Tree" ו-“Rattle and Hum"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 במרץ 1987, הלהקה הוציאה את האלבום "The Joshua Tree" שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי והאמריקאי וזכה בפרס גראמי לאלבום הטוב ביותר ב-1988. הוא זכה לשבחי המבקרים ונכלל ברשימות שונות של האלבומים הטובים ביותר. הסינגלים "With or Without You" (איתך או בלעדיך) ו-"I Still Haven't Found What I'm Looking For" (עדיין לא מצאתי את מה שאני מחפש) העפילו במהירות למקום הראשון במצעדים בארצות הברית. סינגל מצליח נוסף מהאלבום הוא "Where The Streets Have No Name" (היכן שלרחובות אין שם). לאחר צאת האלבום U2 הפכה ללהקת הרוק הרביעית שכיכבה על שער הטיים מגזין (הלהקות הקודמות היו הביטלס, הבנד, ו-The Who). הטיימס הכריז על השער כי U2 היא "הכרטיס החם ביותר ברוק". סיבוב ההופעות שליווה את האלבום היה סיבוב ההופעות הגדול ביותר שהלהקה ערכה עד אז. יותר מ-3 מיליון אנשים הגיעו להופעות והסיבוב הכניס יותר מ-40 מיליון דולר.

הלהקה החלה להקליט ולצלם מבחר מהופעותיה אשר נערכו בסיבוב ההופעות עבור אלבום וסרט דוקומנטרי שנקראו "Rattle and Hum". האלבום יצא ב-10 באוקטובר 1988 והסרט יצא ב-27 באוקטובר. האלבום הוקלט באולפני Sun בממפיס, טנסי, בהם נהג אלביס פרסלי להקליט את שיריו, ומורגשת בו השפעה של מוזיקה אמריקנית. U2 שיתפה פעולה עם בוב דילן ובי בי קינג, שרה אודות בילי הולידיי "המלאך של הארלם" ואף ביצעה גרסת כיסוי לביטלס. למרות התגובות האוהדות של מעריצי הלהקה לאלבום, התגובות ממבקרי המוזיקה היו פושרות, עקב טענות המבקרים ליומרנות מצד הלהקה ולניסיונות להעמידה בשורה אחת עם גדולי המוזיקה.[32]

1991–1994: "Achtung Baby" ו-"Zooropa"

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בונו במהלך הופעה של הלהקה שהתקיימה ב-1992

לאחר שנות עבודה מאומצות, לקחה הלהקה פסק זמן של מספר שנים. חבריה נפגשו שוב בברלין לעבודה משותפת על אלבום חדש בסוף 1990. ב-18 בנובמבר 1991, הוציאה U2 את האלבום "Achtung Baby" (זהירות מותק) שהופק גם הוא על ידי בריאן אינו ודניאל לנואה. האלבום התקבל בהתלהבות על ידי מעריצי הלהקה ומבקרי המוזיקה כאחד.[33]

האלבום היה רצוף להיטים ואחד מהבולטים בהם הוא "One" (אחד).

בתחילת 1992, החלה U2 סיבוב הופעות אשר נקרא "Zoo TV" (טלוויזיית גן חיות). האלבום וסיבוב ההופעות הושפעו מאירועים רבים אשר התרחשו בעיקר בזמן העבודה על האלבום, כמו נפילת חומת ברלין, התפרקות ברית המועצות, ומלחמת המפרץ הראשונה. עד סוף 1992, האלבום מכר 7 מיליון עותקים, מהם בערך 3–4 מיליון בארצות הברית.

במהלך הפסקה מסיבוב ההופעות של "Zoo TV", חזרה הלהקה לאולפן ההקלטות. הכוונה המקורית של הלהקה הייתה ליצור מיני-אלבום,[34] אך במהרה נוצר אלבום חדש ומלא, הנקרא "Zooropa" (שילוב של גן חיות ואירופה) שיצא ב-5 ביולי 1993. בעוד ש-"Achtung Baby" נחשב אקספרימנטלי, "Zooropa" הרחיק את סגנון הלהקה מצלילה הייחודי באלבומיהם הראשונים אף יותר. האלבום כלל סגנון של טכנו, ואפקטים אלקטרוניים נוספים, הכוללים סימפולים ולופים. המבקרים שיבחו מאוד את "Zooropa". הלהקה החלה להופיע שוב במאי 1993 והסיבוב הסתיים בנובמבר 1993.

הלהקה לקחה שוב פסק זמן ועבדה על מספר פרויקטים צדדים כמו פסקולי הסרטים "באטמן לנצח" ו"משימה בלתי אפשרית". היא חזרה שוב לפעילות מוזיקלית עם בריאן אינו ב-1995 בכינוי אחר – "Passengers" (נוסעים) – והוציאה אלבום אקספרימנטלי בשם "Original Soundtracks 1" (פסקולים מקוריים 1). האלבום כלל שיתוף פעולה עם לוצ'אנו פבארוטי, אך לא זכה לפופולריות הרגילה מן הקהל והמבקרים.

1996–1999: "Pop"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1996 החלה U2 לעבוד על אלבומה הבא, "Pop" (פופ), אשר יצא לאור ב-3 במרץ 1997. האלבום הופק על ידי פלוד. האלבום הגיע למקום הראשון ב-27 מדינות,[35] אף על פי שהוא גרר דעות חלוקות באשר לאיכותו. בדומה לעבר, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות בשם "Popmart Tour", שהחל באפריל 1997 בלאס וגאס, ובמהלכו הופיעה לראשונה בישראל. ההופעה התקיימה בפארק הירקון שבתל אביב ב-30 בספטמבר 1997. סיבוב ההופעות העולמי הסתיים במרץ 1998.

הסיבוב כלל תפאורה בדמות קשת צהובה בגובה של כ-30 רגל, כדור מראות בצורת לימון בגובה של כ-11 רגל ומסך וידאו רחב (לראשונה בטכנולוגיית LED) אשר נמתח לכל אורך הבמה – כ-23 מטרים (שיא גינס לגודל של מסך וידאו). סיבוב ההופעות היה הסיבוב השני מבחינת הכנסותיו בשנת 1997 ורווחיו הגיעו ל-171 מיליון דולר.[36]

הלהקה הופיעה בקונצרט קצר בבלפסט בחודש מאי 1998, שלושה ימים לפני הסכם יום שישי הטוב. באותה שנה, U2 הופיעה בטלוויזיה האירית באירוע התרמה לקורבנות אומה (Omagh), עיר בה גבה פיגוע טרור שהתרחש ב-15 באוגוסט 1998 את חייהם של 29 בני אדם וגרם לפציעת רבים. ב-2 בנובמבר 1998, הוציאה U2 את אוסף הלהיטים הראשון שלה, "The Best of 1980–1990" (המיטב של 1980–1990).

בתחילת 1999 חזרה U2 אל אולפן ההקלטות, שוב עם בריאן אינו ודניאל לנואה כמפיקים. במהלך תקופה זו שיתפה הלהקה פעולה עם הסופר הידוע, סלמאן רושדי. רושדי כתב את המילים לשיר "The Ground Beneath Her Feet" (האדמה שמתחת לרגליה) המבוסס על ספר שלו בעל שם זהה. שיר זה, יחד עם אחרים, הופיע בפסקול סרט הקולנוע "מלון מיליון הדולר", המבוסס על סיפור שכתב בונו. הסרט בוים על ידי הבמאי הגרמני וים ונדרס.

2000–2001: "All That You Can't Leave Behind"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 באוקטובר 2000 הוציאה U2 את האלבום "All That You Can't Leave Behind" (כל מה שאינך יכול להותיר מאחור). האלבום זכה לביקורות טובות ודורג על ידי מגזין רולינג סטון כ"יצירת המופת השלישית" של הלהקה לאחר "Achtung Baby" ו-"The Joshua Tree".[37] האלבום זכה בשבעה פרסי גראמי.[38] כמו בעבר, במהלך אביב 2001 ליוותה U2 את יציאת האלבום בסיבוב הופעות בשם "Elevation" (רום). הסיבוב כלל 113 הופעות וגרף יותר מ-143 מיליון דולר.[39] הביקורות הטובות על האלבום, יחד עם סיבוב הופעות רווחי ומצליח, גרמו למעריצים לחוש כי U2 הצליחה לבסס מחדש את מעמדה כ"להקה הגדולה בעולם", ומספר סקרים שנערכו בקרב מגזיני מוזיקה הראו כי רבים ברחבי העולם רואים בלהקה כלהקת ההופעות הטובה ביותר.[40] בשנת 2001 דורגה U2 בידי המגזין טיים בין עשר הלהקות הטובות בעולם.[41]

לאחר סיום סיבוב ההופעות "Elevation" בסוף 2001, הלהקה העניקה מופע מרשים של שלושה שירים בניו אורלינס לואיזיאנה, במהלך הפסקת המחצית של משחק הסופרבול XXXVI. במהלך השיר "Where the Streets Have No Name" (היכן שלרחובות אין שמות) הוקרנו שמותיהם של קורבנות פיגועי 11 בספטמבר על המסך.[42] במהלך 2002 המשיך בונו בקמפיין התומך במחיקת חובותיהן של מדינות מתפתחות ובמאבק נגד האיידס. ב-5 בנובמבר 2002, U2 הוציאה אוסף להיטים נוסף בשם "The Best of 1990–2000" (המיטב של 1990–2000). ב-2002 זכתה הלהקה בפרס גלובוס הזהב על השיר "The Hands That Built America" (הידיים שבנו את אמריקה) עבור סרטו של מרטין סקורסזה "כנופיות ניו יורק".[43]

2004–2005: "How to Dismantle an Atomic Bomb"

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופעה במקסיקו סיטי

הגרסה הגולמית של האלבום הבא של U2 נגנבה בניס שבצרפת ביולי 2004.[44] לאחר הגנבה היה חשש כי הגרסה תופץ ברשת, וזמן קצר לאחר מכן הצהיר בונו בתקשורת שאם האלבום יופץ ברשת הוא יופץ על ידי הלהקה גם בחנות המוזיקה המקוונת iTunes ובחנויות איריות חודש לאחר מכן. למרות החשש האלבום לא הופץ בסופו של דבר באופן פירטי, וב-24 בספטמבר 2004, יצא הסינגל הראשון מתוכו, "Vertigo" (ורטיגו). הסינגל זכה לזמן שידור נרחב ברשתות השונות, ונכנס למקומות גבוהים במצעדים ברחבי העולם. האלבום המלא, אשר נקרא "How to Dismantle an Atomic Bomb" (איך לנטרל פצצת אטום), יצא לחנויות ב-22 בנובמבר באותה השנה. האלבום נכנס למקום הראשון ב-34 מדינות, ביניהן ארצות הברית, בריטניה, קנדה ואירלנד.[45] כבר בשבוע הראשון להפצתו נמכרו 840,000 עותקים של האלבום בארצות הברית בלבד.[46]

"How to Dismantle an Atomic Bomb" קודם בעזרת מסע יחצנות נרחב מאוד. הלהקה אף ערכה הופעות אורח בתוכניות טלוויזיה כמו "CD:UK" ו-"The Jonathan Ross Show" בבריטניה, ובתוכנית הידועה "Saturday Night Live" בארצות הברית. הלהקה אף נתנה לראשונה את הסכמתה לכך שסינגל שלה, "Vertigo", יופיע בפרסומת טלוויזיונית ל-iTunes. אף על פי שהלהקה לא קיבלה תמלוגים עבור השימוש בשיר, בזכות הפרסומת הוא הפך לידוע ומוכר הרבה לפני צאת האלבום. דבר זה גרר שותפות נוספת בין U2 ואפל, לה שייכת חנות המוזיקה המקוונת iTunes. אפל הוציאה גרסה מיוחדת של נגן האייפוד בעיצוב חברי הלהקה, בצבע שחור ואדום (בדומה לעטיפת האלבום), וחתימות חברי הלהקה חרוטות על צידו האחורי.[47]

באפריל 2004 כלל המגזין רולינג סטון את U2 בין 100 האמנים הטובים ביותר בכל הזמנים. הוכחה נוספת למעמדה של הלהקה התקבלה ב-14 במרץ 2005, כאשר U2 נכנסה להיכל התהילה של הרוקנרול.[48]

במרץ 2005, כארבעה חודשים לאחר צאת האלבום, פתחה להקת U2 בסיבוב הופעות בשם "Vertigo". ההופעה הראשונה בסיבוב התקיימה בסן דייגו שבקליפורניה. הסיבוב כלל 110 הופעות, גרף 260 מיליון דולר והיה סיבוב ההופעות שגרף הכי הרבה כסף ב-2005.[49]

2006–2011: No Line on the Horizon"

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופעת U2 במסגרת סיבוב ההופעות 360° בברצלונה

הלהקה החלה את העבודה על האלבום ה-12 שלה ב-2006. האלבום, שנקרא "No Line on the Horizon" (אין קו באופק), הופץ לחנויות באירופה ב-2 במרץ 2009, ולמחרת בארצות הברית. האלבום כלל את הסינגל "Get On Your Boots" (לבש את המגפיים שלך). המגזין רולינג סטון העניק לאלבום חמישה כוכבים.[50] האלבום הגיע למקום הראשון במצעדים בכ-30 מדינות.[51]

מיד לאחר יציאת האלבום הודיעה הלהקה על סיבוב הופעות מתוכנן שנקרא "‏360°" ואשר נמשך כשנתיים וכלל מופעים בכמאה מדינות. בשנת 2011 "360°" הפך לסיבוב ההופעות הרווחי ביותר וגרף כ-900 מיליון דולר, ובכך שבר את השיא שקבעה הרולינג סטונז עם סיבוב ההופעות "The Bigger Bang Tour" בשנת 2007. הבמה בסיבוב ההופעות ניצבה במרכז האצטדיונים והייתה מוקפת על ידי הקהל מכל עבריה. ב-25 באוקטובר 2009 שדרה U2 מופע מלא בשידור חי מאצטדיון רוז בול שבפסדינה קליפורניה ב-יוטיוב. במופע צפו כ-10 מיליון אנשים.[52]

2011–2015: "Songs of Innocence"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר צאת האלבום "No Line on the Horizon", הלהקה הודיעה על תוכניות טנטטיביות לאלבום שיקרא "Songs of Ascent" (שירי עלייה). עם זאת, חברי הלהקה לא הצליחו לייצר משהו שיספק אותם ובסופו של דבר האלבום לא יצא לפועל.[53] בסוף 2013, הלהקה הוציאה שיר חדש בשם "Ordinary Love" (אהבה רגילה) עבור הסרט מנדלה - הדרך הארוכה אל החופש.[54] השיר זכה בפרס גלובוס הזהב לשיר המקורי הטוב ביותר.[55][56] בנובמבר 2013, פול מקגינס סיים את תפקידו כמנהל הלהקה. מקגינס, אשר ניהל את U2 במשך 30 שנה, הוחלף על ידי גיא עוזרי.[57] בפברואר 2014, הלהקה הוציאה שיר נוסף בשם "Invisible" (בלתי נראה).[58]

ב-9 בספטמבר 2014, U2 הכריזה על אלבום האולפן ה-13 שלה, "Songs of Innocence" (שירי תמימות) בעת אירוע השקה של אפל, ושחררה את האלבום בצורה דיגיטלית ובחינם באותו היום לכל לקוחות iTunes.[59] האלבום היה זמין ליותר מ-500 מיליון לקוחות iTunes במהלך שמנכ"ל אפל, טים קוק, כינה "השקת האלבום הגדולה בהיסטוריה". האלבום הוסף באופן אוטומטי לכל חשבונות ה-iTunes, דבר אשר הכעיס אנשים רבים. האלבום הופק על ידי דיינג'ר מאוס, פול אפוורת', ראיין טדר, דקלן גפני ופלוד.

U2 יצאה לסיבוב הופעות בשם "Innocence + Experience" (תמימות + ניסיון) ב-16 במאי 2015. הסיבוב כלל 76 הופעות ובמהלכו U2 הופיעו בצפון אמריקה ובאירופה. הסיבוב הסתיים בדצמבר של אותה השנה.[60] הרווח מסיבוב ההופעות היה 152.2 מיליון דולר.[61] ההופעה האחרונה בסיבוב ההופעות הייתה אחת משתי ההופעות שהיו אמורות להתקיים בפריז אבל נדחו בגלל הפיגועים אשר התרחשו בעיר ב-13 בנובמבר 2015. ההופעה הוקלטה והוקרנה ברשת HBO בארצות הברית, ובנוסף שוחררה ב-DVD.[62][63]

2016–2019: "Songs of Experience"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה עבדה על אלבום בשם "Songs of Experience" (שירי ניסיון), אך על אף שהאלבום כבר כמעט הושלם, הלהקה החליטה לדחות את הוצאתו.[64]

ב-2017, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות לכבוד 30 שנה לאלבום "The Joshua Tree" בו הם נגנו את כל שירי האלבום לפי הסדר, בתוספת שירים אחרים. הסיבוב החל ב-12 במאי בוונקובר, קנדה וכלל הופעה בפסטיבל Bonnaroo במנצ'סטר, טנסי ב-9 ביוני.[65]

ב-1 בדצמבר 2017, יצא אלבומה ה-14 של הלהקה, "Songs of Experience". הסינגל הראשון מהאלבום, "You're The Best Thing About Me" (את הדבר הטוב ביותר בי), יצא ב-6 בספטמבר 2017.[66] הסינגל השני, "Get Out of Your Own Way" (זוז מהדרך של עצמך) יצא ב-16 בינואר 2018 והסינגל השלישי, "Love Is Bigger Than Anything in Its Way" (האהבה גדולה יותר מכל דבר בדרכה) יצא ב-23 באפריל.

האלבום הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200. הוא הפך את הלהקה ללהקה הראשונה שאלבומים שלה הגיעו למקום הראשון בארצות הברית בכל עשור מאז שנות ה-80.[67] הוא הגיע למקום הראשון גם בקנדה.[68] בבריטניה הוא הגיע למקום הרביעי.

הלהקה הכריזה על סיבוב הופעות בשם "Experience + Innocence" אשר החל בטלסה, אוקלהומה ב-2 במאי 2018.[69]

סיבוב ההופעות לכבוד "The Joshua Tree" הגיע לאוקיאניה ואסיה ב-2019, וזו הייתה הפעם הראשונה מאז סיבוב ההופעות 360° ב-2010 ש-U2 הופיעה באוסטרליה ובניו זילנד.[70] זו הייתה הפעם הראשונה ש-U2 הופיעה בקוריאה הדרומית, סינגפור, הודו והפיליפינים.[71] הלהקה הוציאה סינגל בשם "Ahimsa" (אהימסה) עם המוזיקאי איי-אר רהמן ב-2019 כדי לקדם את ההופעה שלהם בהודו.[72] ההופעות של הלהקה ב-2019 הכניסו 73.8 מיליון ונמכרו להן 567,000 כרטיסים. סיבוב ההופעות כולו הכניס 390.8 מיליון דולר ונמכרו לו 3.3 מיליון כרטיסים.[73]

2020 – הווה: "Songs of Surrender"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2023, U2 הכריזה על האלבום "Songs of Surrender" אשר יכלול 40 גרסאות חדשות של שירים מהקטלוג של הלהקה.[74]

במהלך הפסקת הפרסומות של סופרבול LVII, הלהקה הכריזה על סיבוב הופעות מוגבל שישיק את אודיטוריום ההופעות הספירה בלאס וגאס ב-2023. מספטמבר 2023 עד מרץ 2024, U2 ערכה 40 הופעות[75] בשם "U2:UV Achtung Baby Live at the Sphere". ההופעות התמקדו באלבום של הלהקה מ-1991 "Achtung Baby". מולן לא השתתף בסיבוב ההופעות עקב החלמה מניתוח.[76] זו הייתה הפעם הראשונה מאז 1978 ש-U2 הופיעה בלעדיו. המתופף ההולנדי בראם ואן דן ברג מהלהקה "Krezip" החליף אותו.[76]

"U2:UV Achtung Baby Live at the Sphere" זכה לשבחי המבקרים.[75][77] רצף ההופעות הכניסו 244.5 מיליון דולר ממכירת 663,000 כרטיסים,[78] מה שהפך אותו לרצף ההופעות הרביעי הרווחי בכל הזמנים.[79] ההופעה צולמה לסרט בשם "V-U2" שהחל להיות מוקרן באופן בלעדי בספירה בספטמבר 2024.[80]

פעילות נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד העבודה במסגרת הלהקה, שתפו חברי הלהקה פעולה עם מוזיקאים אחרים וכן יצרו בנפרד. בונו הקליט את השיר "In A Lifetime" (במשך תקופת חיים) עם הלהקה האירית קלאנאד. דה אדג' ובונו כתבו יחד את השיר "GoldenEye" (עין הזהב) שבוצע על ידי טינה טרנר והיה שיר הנושא של הסרט גולדן איי מסדרת סרטי ג'יימס בונד. הם אף כתבו את השיר "She's A Mystery To Me" (היא תעלומה עבורי) עבור רוי אורביסון. השיר מופיע באלבומו "Mystery Girl" (ילדת תעלומה). אדם קלייטון ולארי מולן ג'וניור יצרו רמיקס לשיר הנושא של הסרט משימה בלתי אפשרית ב-1996.

U2 אף שיתפה פעולה עם אמנים אחרים, כדוגמת הסופר האמריקני ויליאם ס. בורוז, אשר הופיע זמן קצר לפני שנפטר כאורח בווידאו "Last Night on Earth" (לילה אחרון על כדור הארץ). הפואמה שלו "A Thanksgiving Prayer" (תפילת הודייה) הופיעה על גבי מסכי הווידאו בסיבוב ההופעות "Zoo-TV".

השפעתה של U2 על עולם המוזיקה באה לידי ביטוי גם ביצירתם של אמנים אחרים. להקות כמו אר.אי.אם., פרל ג'אם, פט שופ בויז, The Chimes, Mica Paris וג'וני קאש יצרו גרסאות כיסוי לשירי הלהקה. השפעה נוספת של הלהקה נכרת גם אצל אמנים פלסטיים כמו הצייר האוסטרי קאווה אטפי (Kave Atefie) שהקדיש ללהקה שתי סדרות אמנותיות.

פעילות פוליטית וחברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז תחילת שנות ה-80 חברי הלהקה שיתפו פעולה עם מוזיקאים, אמנים, סלבריטאים ופוליטיקאים כדי לטפל בנושאים הקשורים לעוני, מחלות ואי-צדק חברתי.

ב-1984 בונו ואדם קלייטון השתתפו בפרויקט "בנד אייד" כדי לגייס כספים למען רעבי אתיופיה. היוזמה הזו הולידה את הלהיט "Do They Know It's Christmas?" (האם הם יודעים שזהו חג המולד?) שגם בו בונו ואדם קלייטון לקחו חלק.[81] ביולי 1985 U2 השתתפה במופע "לייב אייד". לאחר מכן, בונו ואשתו, אלי, ביקרו באתיופיה בהזמנת וורלד ויז'ן אינטרנשיונל. בונו אמר שהטיול הזה הניח את היסודות לפעילותו למען אפריקה ולכמה מהשירים שכתב.[82][83] ב-1986, U2 השתתפה בסיבוב ההופעות "A Conspiracy of Hope" למען אמנסטי אינטרנשיונל ובמופע "סלף אייד" למען מחוסרי העבודה באירלנד. באותה השנה בונו ואשתו ביקרו בניקרגואה ובאל סלוודור בהזמנת "Sanctuary Movement". האירועים האלה השפיעו מאוד על כתיבת האלבום "The Joshua Tree".[84][85]

במהלך סיבוב ההופעות "Zoo TV" ב-1992 U2 השתתפה במופע "Stop Sellafield" יחד עם גרינפיס כמחאה על המפעל הגרעיני Sellafield.[86] האירועים בסרייבו בזמן מלחמת בוסניה היוו השראה לשיר "Miss Sarajevo". בונו, דה אדג' ובריאן אינו ביצעו את השיר באירוע צדקה של לוצ'אנו פבארוטי ובמופע צדקה של ארגון הצדקה "War Child" .[87] ב-1998 הלהקה הופיעה בבלפסט כמה ימים לפני ההצבעה על הסכם יום שישי הטוב. הם העלו לבמה את דייוויד טרימבל וג'ון יום על מנת לקדם את ההסכם.[88] בהמשך אותה שנה, U2 הוציאה את הסינגל "Sweetest Thing" וכל הכנסותיו נתרמו לארגון Chernobyl Children International למען נפגעי אסון צ'רנוביל.[89]

הלהקה הקדישה את השיר "Walk On", שיצא ב-2000, לאונג סן סו צ'י אשר הייתה אז במעצר בית.[90] ב-2003 בונו ודה אדג' השתתפו בהופעה בהנחיית נלסון מנדלה בשם "46664" בקייפ טאון, דרום אפריקה להעלאת המודעות לאיידס בדרום אפריקה.[91] באותה שנה בונו היה מועמד לפרס נובל לשלום על פעילותו ההומניטרית.[92] ב-2005 U2 השתתפה במופע "לייב 8" בלונדון, אנגליה כדי לתמוך בקמפיין "Make Poverty History" (להפוך את העוני להיסטוריה).[93] ב-2006 הלהקה והמנהל שלה באותה תקופה, פול מקגינס, קיבלו את פרס "Ambassador of Conscience" (שגריר המצפון) אמנסטי אינטרנשיונל עבור עבודתם לקידום זכויות אדם.[94]

בונו הוא ממקימי המותג "Product Red" (מוצר אדום) הפועל לגיוס כפסים לקרן העולמית למאבק באיידס, שחפת ומלריה.[95] בונו הוא גם ממקימי הארגון "ONE Campaign" (קמפיין אחד) הפועל למיגור עוני ומחלות, בעיקר באפריקה.[96]

במהלך הופעה בלאס וגאס ב-8 באוקטובר 2023, בזמן מלחמת חרבות ברזל, הקדישה הלהקה את השיר "Pride (In the Name of Love)" כמחווה לישראל בעקבות הטבח במסיבה ברעים[97]

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

U2 מכרה מעל ל-170 מיליון אלבומים והיא אחת הלהקות שמכרו הכי הרבה אלבומים בהיסטוריה.[98] האלבום החמישי של הלהקה, The Joshua Tree, הוא אחד האלבומים הנמכרים ביותר בעולם עם מכירות של יותר מ-25 מיליון עותקים.[99] U2 נמצאת במקום ה-21 ברשימת הלהקות שמכרו הכי הרבה יחידות בארצות הברית עם 52 מיליון יחידות.[100] U2 נמצאת במקום השלישי יחד עם לד זפלין במספר הפעמים שאלבומים של להקה הגיעו למקום הראשון במצעד האמריקאי עם שבעה שאלבומים.[101] ללהקה היו 10 אלבומים ושבעה סינגלים במקום הראשון בבריטניה. הלהקה נמצאת במקום 11 בהיסטוריה מבחינת זמן במצעדים בבריטניה עם 1,452 שבועות.[102]

על פי מגזין הבילבורד, U2 הרוויחה 1.67 מיליארד דולר ממכירת כרטיסים מ-1990 ועד 2016, מקום שני אחרי הרולינג סטונז.[103] מבין 25 הלהקות המרוויחות ביותר מהופעות, U2 הייתה היחידה שמכרה את כל הכרטיסים לכל ההופעות שלה בין 2000 ל-2009.[104]

המגזין רולינג סטון דירג את U2 במקום ה-22 ברשימת 100 האמנים הטוב ביותר בכל הזמנים.[105] בונו דורג במקום ה-32 ברשימת הזמרים הטובים ביותר בכל הזמנים[106] ודה אדג' דורג במקום ה-38 ברשימת הגיטריסטים הטובים ביותר בכל הזמנים.[107] מגזין Q דירג את U2 במקום הרביעי ברשימת האמנים הטובים ביותר בהסתמך על מכירת אלבומים, זמן שהיו במצעדים הבריטים וגודל הקהל בהופעות. ערוץ VH1 דירג את U2 במקום ה-19 ברשימת 100 האמנים הטובים בכל הזמנים.[108] שמונה משיריה של U2 נמצאים ברשימת 100 השירים הטובים ביותר בכל הזמנים של המגזין רולינג סטון,[109] וחמישה מאלבומיה ברשימת 500 האלבומים הטובים ביותר.[110]

U2 הייתה מועמדת לפרס גראמי 46 פעמים וזכתה ב-22 פרסים, יותר מכל להקה אחרת. נכון ל-2024, היא במקום ה-13 מבחינת כמות זכיות באופן כללי ולא רק ללהקות.[111] הלהקה זכתה ב-7 פרסי המוזיקה הבריטית,[112] וב-14 פרסי מטאור. פרסים נוספים בהם זכתה הלהקה הם פרס המוזיקה האמריקאית אחד, ארבעה פרסי VMA, אחד עשר פרסי Q, שני פרסי ג'ונו, שלושה פרסי NME ושני פרסי גלובוס הזהב. הלהקה נכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול במרץ 2005.[113]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי הופעה חיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

EP

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים ושיתופי פעולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידאו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: U2
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: U2
ספר: U2
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2006, עמ' 30. (באנגלית)
  2. ^ Mark Chatterton, U2: The Complete Encyclopedia, Firefly Publishing, 2001, עמ' 130. (באנגלית)
  3. ^ THE UNBELIEVABLE BOOK | Music | News | Hot Press, Hot Press - Music News, Reviews, Interviews plus Pop Culture and Politics (באנגלית)
  4. ^ #U240 U2: It was 40 Years Ago Today | Music | Interview | Hot Press, Hot Press - Music News, Reviews, Interviews plus Pop Culture and Politics (באנגלית)
  5. ^ Neil McCormick, U2 by U2, London: HarperCollins, 2005, עמ' 30, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  6. ^ McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2006, עמ' 35, 40. (באנגלית)
  7. ^ McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2006, עמ' 37. (באנגלית)
  8. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 11-12. (באנגלית)
  9. ^ McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2006, עמ' 44. (באנגלית)
  10. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 16-18. (באנגלית)
  11. ^ STORIES OF BOYS | Music | Interview | Hot Press, Hot Press - Music News, Reviews, Interviews plus Pop Culture and Politics (באנגלית)
  12. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 23, 29. (באנגלית)
  13. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 21-24. (באנגלית)
  14. ^ Pimm Jal de la Parra, U2 Live: A Concert Documentary, Omnibus Press, 2003, עמ' 10. (באנגלית)
  15. ^ "Blessed Are the Peacemakers, U2". Rolling Stone. נבדק ב-2017-07-03.
  16. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 29-31. (באנגלית)
  17. ^ McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2006, עמ' 96-100. (באנגלית)
  18. ^ McGee (2008), p. 32
  19. ^ Jobling (2014), p. 69
  20. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 46-47. (באנגלית)
  21. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 32. (באנגלית)
  22. ^ Neil McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2005, עמ' 113-120, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  23. ^ The Church of U2, ניו יורקר, 18 בספטמבר 2014.
  24. ^ Pimm Jal de la Parra, U2 Live: A Concert Documentary, Omnibus Press, 2003, עמ' 42, ISBN 0711991987. (באנגלית)
  25. ^ Neil McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2005, עמ' 151, ISBN 0-00-719668-7. (באנגלית)
  26. ^ Niall Stokes, Into the Heart: The Stories behind Every U2 Song, HarperCollins, 1996, עמ' 54, ISBN 0732260361. (באנגלית)
  27. ^ The Unforgettable Tribute: MLK, U2, and the Making of "Pride (In the Name of Love)", SonicScoop, ‏2013-01-20
  28. ^ "The Story Of U2". ThoughtCo. נבדק ב-2017-07-19.
  29. ^ "Live Aid: A Look Back At A Concert That Actually Changed The World". MTV News (באנגלית). נבדק ב-2017-07-19.
  30. ^ "How Amnesty International Rocked the World: The Inside Story". Rolling Stone. נבדק ב-2017-08-27.
  31. ^ Art for Amnesty :: Amnesty International, ‏2007-09-28
  32. ^ Bill Graham, The Complete Guide to the Music of U2, Omnibus Press, 1995, עמ' 63, ISBN 0711943028. (באנגלית)
  33. ^ Achtung Baby by U2 | Classic Rock Review
  34. ^ Bill Graham, The Complete Guide to the Music of U2, Omnibus Press, 1995, עמ' 91, ISBN 0711943028. (באנגלית)
  35. ^ U2 > Discography > Albums > Pop, www.u2.com
  36. ^ u2tour.de, U2 News: 360° Tour = 750 Mio. Tour - U2tour.de, www.u2tour.de (בגרמנית)
  37. ^ "All That You Can't Leave Behind". Rolling Stone. נבדק ב-2017-08-27.
  38. ^ U2 > Discography > Albums > All That You Can't Leave Behind, www.u2.com
  39. ^ Nielsen Business Media Inc, Billboard, Nielsen Business Media, Inc., 2009-03-14. (באנגלית)
  40. ^ "50 Greatest Live Acts Right Now". Rolling Stone. נבדק ב-2017-08-27.
  41. ^ מגזין טיים
  42. ^ "Where the streets have no name: U2 and the best Superbowl half time show ever". IrishCentral.com (באנגלית). 2011-01-31. נבדק ב-2017-08-27.
  43. ^ "The Hands That Built America", www.goldenglobes.com (באנגלית)
  44. ^ "Police hunt for 'stolen' U2 album" (באנגלית בריטית). 2004-07-15. נבדק ב-2019-02-08.
  45. ^ How To Dismantle An Atomic Bomb by U2 - Music Charts, acharts.co (באנגלית)
  46. ^ "U2's 'Bomb' Explodes At No. 1". Billboard. נבדק ב-2017-08-27.
  47. ^ Apple iPod U2 Special Edition (30GB) review, CNET (באנגלית)
  48. ^ U2, Rock & Roll Hall of Fame (באנגלית)
  49. ^ "U2's Vertigo Leads Year's Top Tours". Billboard. נבדק ב-2017-08-27.
  50. ^ "No Line On The Horizon". Rolling Stone. נבדק ב-2017-08-27.
  51. ^ U2 > Discography > Albums > No Line On The Horizon, www.u2.com
  52. ^ "U2 concert is YouTube's largest streaming event". msnbc.com (באנגלית). 2009-10-29. נבדק ב-2017-08-27.
  53. ^ MacDonald (2014), pp. 232–235
  54. ^ "U2 Interview: Oscar Hopes, That Unfinished Album, Anxiety About Staying Relevant". The Hollywood Reporter (באנגלית). נבדק ב-2017-06-06.
  55. ^ Hal Espen, U2 Interview: Oscar Hopes, That Unfinished Album, Anxiety About Staying Relevant, הוליווד ריפורטר, ‏12 בפברואר 2014
  56. ^ Ordinary Love, איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד, ‏23 במרץ 2016
  57. ^ Lewis, Randy (2013-11-15). "U2 manager Paul McGuinness turning reins over to Guy Oseary". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0458-3035. נבדק ב-2017-06-16.
  58. ^ Kory Grow, U2 Offer Free Downloads of New Track 'Invisible' to Help Fight AIDS, רולינג סטון, ‏2 בפברואר 2014
  59. ^ Nathan Ingraham, U2 releases its new album for free today exclusively on iTunes, The Verge, ‏9 בספטמבר 2014
  60. ^ "U2 Announces 'Innocence + Experience' Tour". Billboard. נבדק ב-2017-06-16.
  61. ^ 2015 Pollstar Year End Top 20 Worldwide Tours, Pollstar (ארכיון)
  62. ^ Butler, Bethonie; Butler, Bethonie (2015-11-13). "U2 postpones its Paris concert that was to air live on HBO Saturday night". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2017-06-16.
  63. ^ reports, Tribune wire. "U2 reschedules Paris concerts, HBO will air Dec. 7 show". chicagotribune.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-06-16.
  64. ^ "The Edge Breaks Down U2's Upcoming 'Joshua Tree' Tour". Rolling Stone. נבדק ב-2017-06-16.
  65. ^ "U2 Steps Out of Comfort Zone for Bonnaroo Headlining Set, Still Triumphs". Rolling Stone. נבדק ב-2017-08-27.
  66. ^ U2 > News > 'Songs of Experience', www.u2.com
  67. ^ "U2 Scores Eighth No. 1 Album on Billboard 200 Chart With 'Songs of Experience'". Billboard. נבדק ב-2017-12-24.
  68. ^ "U2 Achieves Sixth No. 1 Album In Canada". FYIMusicNews (באנגלית). 2017-12-11. נבדק ב-2017-12-24.
  69. ^ "U2 Announce 2018 Experience + Innocence Tour, Detail New Album". Rolling Stone. נבדק ב-2017-11-02.
  70. ^ Lars Brandle, Lars Brandle, U2 Sets ‘Joshua Tree’ Tour of Australia, NZ and Asia, Billboard, ‏2019-06-03 (באנגלית אמריקאית)
  71. ^ What to expect from U2's 2019 Philippine concert, RAPPLER, ‏2019-12-07 (באנגלית אמריקאית)
  72. ^ Riddhi Chakraborty, #Exclusive: A.R. Rahman and U2 Collaborate on New Single 'Ahimsa', Rolling Stone India, ‏2019-11-21 (באנגלית אמריקאית)
  73. ^ Eric Frankenberg, U2 Earn $73 Million From Just 15 ‘Joshua Tree’ Anniversary Shows in 2019, Billboard, ‏2020-01-17 (באנגלית אמריקאית)
  74. ^ Chris Willman, U2 Set to Release ‘Songs of Surrender’ Album in March, With 40 Remakes of Older Songs, Variety, ‏2023-01-10 (באנגלית אמריקאית)
  75. ^ 1 2 Riley Glaister-Ryder, U2 add 4 new dates to their Sphere run due to high demand, Hotpress
  76. ^ 1 2 Jem Aswad, U2 Announces ‘Achtung Baby’ Concerts at New Las Vegas Venue — Without Drummer Larry Mullen Jr., Variety, ‏2023-02-13 (באנגלית אמריקאית)
  77. ^ U2:UV Achtung Baby Live at Sphere in Las Vegas: What the first reviews say, The Irish Times (באנגלית)
  78. ^ Auf Wiedersehen, Baby: U2 Wraps Sphere Run - Pollstar News, ‏2024-03-14 (באנגלית אמריקאית)
  79. ^ Eric Frankenberg, 25 Biggest Concert Residencies of All Time, Billboard, ‏2024-09-12 (באנגלית אמריקאית)
  80. ^ Sphere's Next Attraction: Immersive U2 Concert Film - Pollstar News, ‏2024-08-21 (באנגלית אמריקאית)
  81. ^ "Looking Back At Live Aid, 25 Years Later". MTV News (באנגלית). נבדק ב-2017-08-27.
  82. ^ TIME.com: Bono's Mission, ‏2002-06-07
  83. ^ Neil McCormick, U2 by U2: HarperCollins, 2005, עמ' 289, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  84. ^ U2 by U2, Neil McCormick, לונדון: HarperCollins, 2005, עמ' 174, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  85. ^ Stephen Dalton, How the West Was Won, Uncut 77, אוקטובר 2003
  86. ^ Neil McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2005, עמ' 238, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  87. ^ Neil McCormick, U2 by U2: HarperCollins, 2005, עמ' 262, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  88. ^ Neil McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2005, עמ' 285-286, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  89. ^ "Ali's Chernobyl trip to hit screens - Herald.ie". Herald.ie (באנגלית). נבדק ב-2017-08-27.
  90. ^ Neil McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2005, עמ' 295-296, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  91. ^ Matthias Muehlbradt, Andre Axver, U2 46664 - U2 on tour, U2gigs.com
  92. ^ "Bono, Geldof Among Nobel Peace Prize Nominees". Billboard. נבדק ב-2017-08-27.
  93. ^ "McCartney, U2 Kick Off Live 8 In London". Billboard. נבדק ב-2017-08-27.
  94. ^ Ambasador of Conscience Award, ‏2007-02-02
  95. ^ Gary Silverman, Bono unveils clothes brand, אייריש טיימס, 26 בינואר 2006
  96. ^ "Join the fight against extreme poverty". ONE (באנגלית אמריקאית). 2012-09-28. נבדק ב-2017-08-27.
  97. ^ אביחי צור, זה כואב ועצוב, אבל שלא נטעה: האחדות עוד לא כאן, באתר www.makorrishon.co.il
  98. ^ "U2: What they're still looking for" (באנגלית). נבדק ב-2017-08-26.
  99. ^ Reuters, Paul Sandle,. "30 years on, U2 still finds relevance in 'The Joshua Tree'". ABS-CBN News (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-08-26.{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link)
  100. ^ "Gold & Platinum - RIAA". RIAA (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-08-26.
  101. ^ "Linkin Park Scores Sixth No. 1 Album on Billboard 200 Chart With 'One More Light'". Billboard. נבדק ב-2017-08-26.
  102. ^ U2 | full Official Chart History | Official Charts Company, www.officialcharts.com (באנגלית)
  103. ^ "Madonna Extends Record as Highest-Grossing Solo Touring Artist: $1.31 Billion Earned". Billboard. נבדק ב-2017-08-26.
  104. ^ "Top Touring Artists of the Decade". Billboard. נבדק ב-2017-08-26.
  105. ^ 100 Greatest Artists, Rolling Stone
  106. ^ 100 Greatest Singers of All Time, Rolling Stone
  107. ^ 100 Greatest Guitarists, Rolling Stone
  108. ^ "VH1 100 Greatest Artists Of All Time". Stereogum. 2010-09-03. נבדק ב-2017-08-26.
  109. ^ 500 Greatest Songs of All Time, Rolling Stone
  110. ^ 500 Greatest Albums of All Time, Rolling Stone
  111. ^ Search Results for U2, GRAMMY.com
  112. ^ U2 Receives Nomination for Brit Awards 2016, @U2: Independent Site for U2 Fans
  113. ^ U2 events: U2 inducted to the Rock and Roll Hall of Fame, www.atu2.com
U2
בונו • דה אדג' • אדם קלייטון • לארי מולן ג'וניור • דיק אוונס • איבן מקורמיק
אלבומי אולפן Boy • October • War • The Unforgettable Fire • The Joshua Tree • Rattle and Hum • Achtung Baby • Zooropa • Pop • All That You Can't Leave Behind • How To Dismantle An Atomic Bomb • No Line on the Horizon • Songs of Innocence • Songs of Experience • Songs of Surrender
אוספים ומיני-אלבומים Three • Wide Awake in America • Please: PopHeart Live PE • The Best of 1980-1990 • 7 • The Best of 1990-2000 • Exclusive • The Complete U2 • Live from Under the Brooklyn Bridge • U218 Singles • Wide Awake in Europe
אלבומי הופעות ואלבומים אחרים Under a Blood Red Sky • Original Soundtrack 1
סינגלים "New Year's Day" • "Sunday Bloody Sunday" • "Pride (In the Name of Love)" • "With or Without You • "One" • "Beautiful Day"
אוספי וידאו קליפים וסרטים U2 Live at Red Rocks: Under a Blood Red Sky • Rattle and Hum • From the Sky Down
סיבובי הופעות והופעות October Tour • War Tour • The Unforgettable Fire Tour • לייב אייד • A Conspiracy of Hope • The Joshua Tree Tour • Lovetown Tour • Zoo TV Tour • PopMart Tour • Elevation Tour • Super Bowl XXXVI halftime show • Vertigo Tour • 360° • Innocence + Experience Tour • The Joshua Tree Tour 2017 • Experience + Innocence Tour • The Joshua Tree Tour 2019
פרס המוזיקה האמריקאית לאמנ/ית השנה
TLC (1996) • גארת' ברוקס (1999) • אן סינק (2001) • U2‏ (2002) • מדונה (2003) • קני צ'סני (2004) • קלי קלרקסון (2005) • רסקל פלאטס (2006) • קארי אנדרווד (2007) • כריס בראון (2008) • טיילור סוויפט (2009) • ג'סטין ביבר (2010) • טיילור סוויפט (2011) • ג'סטין ביבר (2012) • טיילור סוויפט (2013) • ואן דיירקשן (2014) • ואן דיירקשן (2015) • אריאנה גרנדה (2016) • ברונו מארס (2017) • טיילור סוויפט (2018) • טיילור סוויפט (2019) • טיילור סוויפט (2020) • BTS ‏(2021) • טיילור סוויפט (2022)
פרס המוזיקה הבריטית ללהקה הבין-לאומית הטובה ביותר
יואי לואיס והחדשות (1986) ‏•‏‏ הבאנגלס (1987) ‏•‏‏ U2‏ (1988) ‏•‏‏ U2 ‏(1989) ‏•‏‏ U2‏ (1990) ‏•‏‏ INXS ‏(1991) ‏•‏‏ אר.אי.אם. (1992) ‏•‏‏ אר.אי.אם. (1993) ‏•‏‏ קראודד האוס (1994) ‏•‏‏ אר.אי.אם. (1995) ‏•‏‏ בון ג'ובי (1996) ‏•‏‏ פוג'יז (1997) ‏•‏‏ U2‏ (1998) ‏•‏‏ הקורס (1999) ‏•‏‏ TLC ‏(2000) ‏•‏‏ U2‏ (2001) ‏•‏‏ דסטיניז צ'יילד (2002) ‏•‏‏ רד הוט צ'ילי פפרז (2003) ‏•‏‏ הווייט סטרייפס (2004) ‏•‏‏ סיזר סיסטרס (2005) ‏•‏‏ גרין דיי (2006) ‏•‏‏ הקילרס (2007) ‏•‏‏ פו פייטרס (2008) ‏•‏‏ קינגס אוף ליאון (2009) ‏•‏‏ ארקייד פייר (2011) ‏•‏‏ פו פייטרס (2012) ‏•‏‏ The Black Keys ‏(2013) ‏•‏‏ דאפט פאנק (2014) ‏•‏‏ פו פייטרס (2015) ‏•‏‏ טיים אימפלה (2016) ‏•‏‏ א טרייב קולד קווסט (2017) ‏•‏‏ פו פייטרס (2018) ‏•‏‏ דה קרטרס ‏(2019) ‏•‏‏ חיים (2021) ‏•‏‏ סילק סוניק (2022) ‏•‏‏ ‏Fontaines D.C.‏ (2023) ‏•‏‏ בויג'יניוס (2024)
פרס המוזיקה של בילבורד לאמן סיבוב ההופעות המוביל
U2‏ (2011) ‏•‏‏ U2‏ (2012) ‏•‏‏ מדונה (2013) ‏•‏‏ בון ג'ובי (2014) ‏•‏‏ ואן דיירקשן (2015) ‏•‏‏ טיילור סוויפט (2016) ‏•‏‏ ביונסה (2017) ‏•‏‏ U2‏ (2018) ‏•‏‏ אד שירן (2019) ‏•‏‏ פינק (2020)
פרס הווידאו קליפים של MTV לחלוציות על שם מייקל ג'קסון
הביטלס, ריצ'רד לסטר ודייוויד בואי (1984) ‏•‏‏ דייוויד ברן, ראסל מולקאי וגודלי וקרים (1985) ‏•‏‏ מדונה וזביגנייב רבצ'ינסקי (1986) ‏•‏‏ פיטר גבריאל וג'וליאן טמפל (1987) ‏•‏‏ מייקל ג'קסון (1988) ‏•‏‏ ג'ורג' מייקל (1989) ‏•‏‏ ג'נט ג'קסון (1990) ‏•‏‏ בון ג'ובי וויין אישם (1991) ‏•‏‏ Guns N' Roses‏ (1992) ‏•‏‏ הרולינג סטונז וטום פטי (1994) ‏•‏‏ אר.אי.אם. (1995) ‏•‏‏ אל אל קול ג'יי ומארק רומנק (1997) ‏•‏‏ ביסטי בויז (1998) ‏•‏‏ רד הוט צ'ילי פפרז (2000) ‏•‏‏ U2‏ (2001) ‏•‏‏ דוראן דוראן (2003) ‏•‏‏ הייפ ויליאמס (2006) ‏•‏‏ בריטני ספירס (2011) ‏•‏‏ ג'סטין טימברלייק (2013) ‏•‏‏ ביונסה (2014) ‏•‏‏ קניה וסט (2015) ‏•‏‏ ריהאנה (2016) ‏•‏‏ פינק (2017) ‏•‏‏ ג'ניפר לופז (2018) ‏•‏‏ מיסי אליוט (2019) ‏•‏‏ ניקי מינאז' (2022) ‏•‏‏ שאקירה (2023) ‏•‏‏ קייטי פרי (2024)
פרס המוזיקה של MTV אירופה ללהקה הטובה ביותר
טייק ד'את (1994) • U2‏ (1995) • אואזיס (1996) • ספייס גירלז (1997) • ספייס גירלז (1998) • בקסטריט בויז (1999) • בקסטריט בויז (2000) • לימפ ביזקיט (2001) • לינקין פארק (2002) • קולדפליי (2003) • אאוטקאסט (2004) • גורילז (2005) • דפש מוד (2006) • לינקין פארק (2007) • טוקיו הוטל (2009) • BTS ‏(2018) • BTS‏ (2019) • BTS‏ (2020) • BTS‏ (2021)
פרס המוזיקה של MTV אירופה למופע החי הטוב ביותר
טייק ד'את (1995) ‏•‏‏ U2‏ (1997) ‏•‏‏ רד הוט צ'ילי פפרז (2002) ‏•‏‏ מיוז (2007) ‏•‏‏ טוקיו הוטל (2008) ‏•‏‏ U2 ‏(2009) ‏•‏‏ לינקין פארק (2010) ‏•‏‏ קייטי פרי (2011) ‏•‏‏ טיילור סוויפט (2012) ‏•‏‏ ביונסה (2013) ‏•‏‏ ואן דיירקשן (2014) ‏•‏‏ אד שירן (2015) ‏•‏‏ Twenty One Pilots ‏(2016) ‏•‏‏ אד שירן (2017) ‏•‏‏ שון מנדס (2018) ‏•‏‏ BTS ‏(2019) ‏•‏‏ BTS ‏(2020) ‏•‏‏ הארי סטיילס (2022) ‏•‏‏ טיילור סוויפט (2023) ‏•‏‏ טיילור סוויפט (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=U2&oldid=39916759"