בד יוטה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: להחליט אם הערך עוסק קודם כל בצמח, בסיב או כשמו בבד. לחלק לפסקאות בהתאם לנושא.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: להחליט אם הערך עוסק קודם כל בצמח, בסיב או כשמו בבד. לחלק לפסקאות בהתאם לנושא. | |
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
יוטה הוא סיב צמחי ארוך, רך ומבריק שניתן לטוות לפתיל גס וחזק. את היוטה מפיקים מצמחים מהסוג מלוכיה (Corchorus).
היוטה הוא אחד מהסיבים הטבעיים הזולים ביותר והוא שני רק לכותנה בכמות ובמגוון השימושים. סיבי היוטה מורכבים בעיקר מצלולוזה וליגנין.
את היוטה אוספים בעונה הגשומה והוא גדל באופן המיטבי באקלים חם ולח. היצרניות העיקריות של יוטה הן הודו, בנגלדש וסין.
גידול היוטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חקלאים המגדלים יוטה מפזרים את הזרעים על האדמה המעובדת. כשהצמחים מגיעים לגובה של 15-20 ס"מ, יש לדלל אותם. לאחר חלוף כארבעה חודשים מזמן השתילה מתחיל הקציר. בדרך כלל קוצרים את הצמחים לאחר שהם פורחים, אך בטרם החלו לייצר זרעים. הקוצרים חותכים את הגבעולים קרוב לאדמה וקושרים אותם לאגודות. את האגודות משרים החקלאים במים, זאת כדי לרכך את רקמות הצמח ובעזרת מיקרואורגניזמים, בתהליך דמוי תסיסה, לאפשר הפרדת הסיבים מהגבעולים. הסיבים עוברים ייבוש במהלך יומיים שלושה לאחר הפרדתם בתהליך הקרוי ניפוץ, לאחריו הם מוכנים לעיבוד.
סיבי היוטה מדורגים לפי צבע, חוזק ואורך הסיב. הצבע נע בין לבן דהוי לחום והאורך בין מטר אחד לארבעה.
בד יוטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיבי יוטה משמשים בעיקר לשם הכנת בד המשמש לאריזת כותנה גולמית ולהכנת שקים ובד גס. נוהגים גם לשזור את הסיבים בווילונות, מושבי כיסאות, שטיחים, בדים מיוחדים (hessian cloth) וכבסיס ללינולאום. כיום מחליפים את היוטה בחומרים סינתטיים, אולם עדיין משתמשים ביוטה כאשר יש צורך בחומר מתכלה, כמו למשל מכלים לשתילת עצים צעירים, אותם אפשר לשתול יחד עם המכל מבלי להפריע לשורשים, או שיקום קרקע, שם משמש בד היוטה למניעת סחיפה כל זמן שהצמחייה הטבעית עדיין לא התפתחה.
בסיבים משתמשים (לעיתים בתוספת סיבים מסוגים אחרים) כדי להכין פתילים וחבלים. בדלי יוטה - הקצוות הגסים של הצמח, משמשים כדי לייצר בד זול. עם זאת אפשר להשתמש בסיבים דקיקים של יוטה כדי להכין חיקוי למשי. ניתן להשתמש בסיבי יוטה גם כדי לייצר נייר.
עיקר יצור בד היוטה נעשה בסביבות העיר קולקטה שבהודו ובמקומות הפזורים ברחבי בנגלדש. במשך שנים היה יצור היוטה חלק מתרבות בנגל. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 חלק ניכר מהסיבים הלא-מעובדים יוצאו לבריטניה, שם הם עובדו בבתי חרושת בסביבות העיר דנדי ("טווה יוטה" היה מקצוע מוכר במפקד האוכלוסין הבריטי של שנת 1901), אך יצור היוטה פסק בסוף שנות השישים. בית החרושת אדמג'י בבנגלדש היה הגדול בעולם והכיל 1,939 נולי אריגה והעסיק 25,000 פועלים. מפעל זה נסגר על ידי ממשלת בנגלדש בשנת 2002 כיוון שהשיג רווחים נמוכים מדי.
תכונות היוטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוטה היא חומר מתכלה לגמרי שניתן גם למיחזור, ועל כן זהו חומר ידידותי לסביבה.
- צבע הסיבים הוא זהוב ויש להם ברק טבעי דמוי משי, על כן יש המכנים אותו "הסיב הזהוב".
- היוטה הוא הסיב הצמחי מסוג "רפייה" הזול ביותר (אחרים הם הפשתן, קנבוס, Ramie ועוד).
- ליוטה יש כוח מתיחה רב הגורר התרחבות מעטה.
- גבעול היוטה עשיר בצלולוזה וגדל במהירות (תוך 4-6 חודשים)
- כסוגים הטובים ביותר של יוטה נחשבים "בנגלה טושה" (Corchorus olitorius, ברק זהוב) ו"בנגלה לבן" (Corchorus capsularis, ברק לבן). "משטה" או אמברי (Hibiscus cannabinus) הוא זן אחר עם סיבים שדומים מאוד לסיבי היוטה אך באיכות בינונית.
- המקור הטוב בעולם ליוטה הוא מישורי דלתת בנגל, ששייכים לבנגלדש ולהודו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קבוצת מחקר היוטה הבינלאומית - שיתוף פעולה של האו"ם שמטרתו חקר היוטה והאמברי. מטה הקבוצה נמצא בדאקה שבבנגלדש.
- יצואני יוטה עיקריים
- בד יוטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
