סב

1. נָע בִּתְנוּעוֹת מַעְגָּלִיּוֹת.

   • ”...וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי“ (בראשית לז, פסוק ז)
   • ” הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ; וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ“ (משלי כו, פסוק יד)
   • ”וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, סֹב הִתְיַצֵּב כֹּה; וַיִּסֹּב, וַיַּעֲמֹד“ (שמואל ב׳ יח, פסוק ל)
   • ”סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב, / חֲנֻכָּה הוּא חַג טוֹב; / סֹב נָא, סֹב כֹּה וָכֹה, / נֵס גָּדוֹל הָיָה פֹּה.“ (סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב, מאת לוין קיפניס בזֶמֶרֶשֶׁת)

2. לשון המקרא הִקִּיף.

   • ”וְהָעַמּוּדִים, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמֻּד הָאֶחָד, וְחוּט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יְסֻבֶּנּוּ...“ (ירמיהו נב, פסוק כא)
   • ”רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה“ (דברים ב, פסוק ג')
   • ”וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם, עִבְרוּ וְסֹבּוּ אֶת הָעִיר...“ (יהושוע ו, פסוק ז)

3. לשון המקרא סָר, פָּנָה לְעֵבֶר-.

   • ”וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ; וַיִּסֹּב דָּוִיד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ“ (דברי הימים א׳ טז, פסוק מג)
   • ”וַיִּשְׁלַח רֹכֵב סוּס שֵׁנִי, וַיָּבֹא אֲלֵהֶם, וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם, סֹב אֶל אַחֲרָי“ (מלכים ב׳ ט, פסוק יט)

4. גָּרַם לְ-.

   • ”וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת-יְהוֹשָׁפָט, וְהֵמָּה אָמְרוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא, וַיָּסֹבּוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם...“ (דברי הימים ב׳ יח, פסוק לא)

5. לשון המקרא חָשַׁב, הָגָה בְּמוֹחוֹ.

   • ”סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר, וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן...“ (קהלת ז, פסוק כה)

6. לשון המקרא שׁוֹטֵט, הָלַךְ אָנֶה וָאָנָה.

   • ”מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי...“ (שיר השירים ה, פסוק ז)
   • ”שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן-הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב“ (בראשית ב, פסוק יא)

7. נִתְיַשֵּׁב לִסְעֹד בַּשֻּׁלְחָן כבן חורין,כשווה בין שווים ^[1] .

   • ”...וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא נָסֹב עַד-בֹּאוֹ פֹה“ (שמואל א׳ טז, פסוק יא)
   • ”עַרְבֵי פְסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה, לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ. וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב“ (משנה, מסכת פסחים – פרק י, משנה א)

• (6) אונקלוס מתרגם מקיף בפסוק "שם האחד פישון" שבבראשית.

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

• (7) מכאן נגזרה תיבת: מסובין (msubin)

• סבב בכחש

• סִבָּה
• סֶבֶב
• סַבֶּבֶת

למשמעות (1):

• סאב (מארמית)
• סובב
• הסתובב
• הסב
• נסב
• סִבֵּב

1. לשון חז"ל אֲבי האב או האֵם.

   • ”בשמאלי' מפליג בימיני' רב הונא אמר אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה רב הונא אמר הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומר עליו שנ"ב רב הונא“ (ירושלמי, מסכת ברכות – דף מד, עמוד א)
   • ”עוֹמְדִים, צוֹחֲקִים מִלְּמַעְלָה / גַּם אָב, גַּם אֵם, גַּם סָב. / רוֹמְזִים הֵם בָּעֵינַיִם / וּמוֹחֲאִים בְּכַף.“ (יוֹצְאִים אֲנַחְנוּ, מאת לוין קיפניס בזֶמֶרֶשֶׁת)
   • ”וְהַגְזִימִי הֵיטֵב סָבָתִי, / אֵיךְ אוֹמְרִים בְּעִבְרִית: צַ'זְבְּטִי.“ (סָבְתָא בַּנֶּגֶב, מאת אבשלום כהן בזֶמֶרֶשֶׁת)

2. לשון חז"ל אדם בא בימים.

   • ”אמר לו סב ומה דנפל לשבטך נפל לך?“ (ירושלמי, מסכת מעשר שני – דף לא, עמוד ה)
   • "את החרמון עטור לבן / כמו כיפה על ראש הסב / ואת משק גלי הים / המבקשים עכשיו עכשיו" (טנא של זכרונות, מאת סמדר שיר)

• אוגריתית שַֹבּ 𐎌𐎁 בהוראת איש זקן. השוו שיבה

• סביון
• סבתא

למשמעות (1);

• סבא
• אב זקן

למשמעות (2);

• זקן
• ישיש
• קשיש

למשמעות (2);

• תינוק
• עולל
• רך
• דרדק

• אנגלית: grandfather‏‏‏‏
• פרסית: پدر بزرگ‏‏‏‏
• בולגרית дядо‏‏‏‏
• יידיש: זײדע‏‏‏‏
• ספרדית: abuelo‏‏‏‏