זאת

1. כינוי רמז לַנִּמְצֵאת כָּאן.

   • ”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם“ (בראשית ט, פסוק יב)
   • ”זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ“ (ויקרא טו, פסוק לב)

2. דָּבָר זֶה, עִנְיָן זֶה.

   • "וְלֹא אָרוּץ בְּלֵב חָרֵד / וְאֵשֵׁב עַל קְבוּרָתְךָ? / אֱמֶת, אִם אֶעֱשֶׂה כָזֹאת / אֱהִי בוֹגֵד בְּאַחְוָתְךָ!" ("הֲיָם בֵּינִי וּבֵינֶךָ", ר' שמואל הנגיד)

• לשון המקרא. מקביל לפיניקית 𐤆 (ז), ארמית דָּא^[1] (חילופי ז־ד מהאות הפרוטו־שמית ḏ, גם ארמית דְּנָא = עברית זה^[2]), אוגריתית 𐎄 (ד)^[3].

• זה
• זו

• ערבית: هذه‏‏‏‏

• ההוא
• ההיא

המילה "זאתי" אינה תקנית והשימוש בה לא נכון. להרחבה ראו כאן , מה רע במילה הזאתי?, האקדמיה ללשון העברית.