דפן
יש להוסיף לדף זה את הערך: דִּפֵּן.
דֹּפֶן
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דופן |
| הגייה* | dofen |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר ונקבה[1] |
| שורש | ד־פ־ן |
| דרך תצורה | משקל קֹטֶל |
| נטיות | ר׳ דְּפָנוֹת; דֹּפֶן־, דָּפְנוֹת־ (דופנות)[1] |
- לשון חז"ל קיר, מחיצה.
- "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה, פסולה. רבי יהודה מכשיר. ושאינה גבוהה עשרה טפחים, ושאין לה שלש דפנות, ושחמתה מרובה מצלתה, פסולה." (משנה סוכה א א)
- לשון חז"ל הקליפה או השכבה החיצונית של כלי או של חפץ בעל קיבול.
- "חבית שנפחתה והיא מקבלת על דפנותיה, או שנחלקה כמין שתי עריבות, רבי יהודה מטהר, וחכמים מטמאין." (משנה כלים ד א)
- ”גליצנשטיין התכרבל באדרתו, הסמיך את ראשו לדופן הקרון ועצם את עיניו.“ (גולם משיחי בעליית הגג, מאת מנשה לוין, בפרויקט בן יהודה)
- לשון חז"ל הקליפה או השכבה החיצונית של איבר אורגני בעל קיבול.
- "המקשה שלשה ימים ויצא ולד דרך דופן הרי זו יולדת בזוב." (בבלי נידה פרק ה)
- ”והמה אוספים אל תוכם מיץ לבן כחלב, הנבדל מן המזון ונבלע בדפנות המעי [...].“ (מנדלי מוכר ספרים, מאת תולדות הטבע א, בפרויקט בן יהודה)
- ”התרכיב מוכן ע"י זיקוק של חומר הקרוי „חלבון־מ“ מתוך דופן התא של הבקטריה הגורמת לזיהום.“ ("למרחב", 28 בפברואר 1967, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”מי מעלה אברים לכבש הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל החזה והגרה ושתי דפנות הקרבים והסלת.“ (משנה, מסכת תמיד – פרק ג, משנה א)
- (ימאות) כל אחד משני קירות הגוף של סירה או ספינה מעל קו המים.
- ” עם הדמדומים, קודם שהפליגה האניה, ראה שלמה׳קה היאך אחד מהם, עלם צעיר וזריז, טפס כחתול על דופן האניה, עלה וקפץ על פני המכסה [...].“ (על מכסה האניה, מאת יוסף אריכא, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
[עריכה]- ארמית: דוֹפְנָא.
- 4. ועד הלשון העברית, מונחי ספנות (ת"ש-תש"א, 1940.
צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]סימוכין
[עריכה]- ↑ 1.0 1.1 האקדמיה ללשון העברית, מן המילון: דֹּפֶן, דופן.