(1+2) המילה משותפת לארמית: כִּתְמָא. ובדומה בסורית: ܟܘܼܬܡܵܐ (כּוּתְמָא) - נקודת חן. והפועל ܟܬܵܡܵܐ (כְּתָמָא) - להשאיר סימן, ללְצַלֵּק. הוראה נוספת לפועל היא לכסות, להסתיר, מאכדית: katāmu - לכסות, להחביא.
(3) במצרית-תיכונה נמצא הביטוי (nb-n-ktm) בהוראת: זהב של כתם. יש אומרים ש'כתם' הוא כינויה של נוביה במצרית.[1] אחרים גוזרים מאכדית: kutīmu - צורף זהב, ובצורה דומה באבלאית: kutim, כנראה במקור משומרית: kù.dím, כולם בהוראת: זהב.[2].
(3) פרופ' טור סיני מוסר כי להערכתו חל בלבול-מעתיק בפסוק זה: ”וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים, מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים“ (הושע יג, פסוק ב) ובמקום יש לכתוב: "מִכֶּסֶף מִכְתָּם נוב" שכן ארץ נוב המקראית נודעה כמקור הכתם המשובח ביותר, והשוו לסעיף קודם ממצרית-תיכונה.
ערך בוויקיפדיה: כתום
, מאת יורם טהרלב)
